בתשובה לתשע נשמות, 20/07/07 10:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ביום הזכרון האחרון הייתי לבד בבית ועמדתי. אני מוכרח לומר שזו הייתה הרגשה משונה. נראה לי שכאשר אתה עומד עם עוד אנשים זה מתקבל על הדעת אבל לבד זה קצת טיפשי. לא זלזלתי בזה ולא חשבתי שאולי לא אעמוד כי במילא אף אחד לא רואה אבל בהכלט פיקפקתי במשמעות הצפירה ברגע מסוג זה. מראש הצפירה והיום הזה נועדו להזדהות ומעין יום אבל לאומי. אולי העמידה ביחידות בבית, להבדיל מהעמידה באמצע הכביש או ברחוב, היא בשביל עצמך, כדי שתרגיש יותר טוב אחר כך. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |