בתשובה לצחי ברזיק, 07/05/00 18:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דווקא נקודת התורפה שאת המציג איננה תקפה, לעניות דעתי, בהקשר זה. בוא נאמר שאכן הדיסק היה יוצא, נמכר בכמה אלפי עותקים, ורק אז היה צ'ינוביץ' חושף את הסיפור האמיתי של "השרוף". האם יש בכך משום הונאת הציבור? כל אדם שהיה מרגיש כאילו "רומה" ע"י צ'ינוביץ' בשלב זה היה חייב לעצור ולהסתכל על עצמו, כיצד בלע כשה תמים את הביקורת החיובית ואת המאמרים הסנסנציוניים של התקשורת, ואיך שוכנע באופן תת-מודע כי עליו לקנות את הדיסק - לא בשל המוזיקה שבו - אלא בשם "הסיפור האנושי הקשה" שמאחוריו. כי הרי אין זה משנה מה הוא שמו או סיפור חייו של האדם העומד מאחורי המוזיקה, משנה מה היא איכותה של המוזיקה (כמובן שאם אדם מצליח לשלב את ניסיון חייו ביצירתו, הרי שישנו סיכוי טוב יותר שיצליח ליצור יצירה אמיתית יותר, איך אין זה הכרחי). אני דווקא רואה את ההחמצה הגדולה של התרגיל הזה של צ'ינוביץ' בכך שהוא נקטע באיבו - לפני פרסום הדיסק, זאת משום שבמצב שנוצר קשה לאנשים לראות את שטיפת-המוח ואת ההזנייה של האמנות שמבצעת התקשורת משום שהם לא "נכוו" על-ידיה באופן ישיר; אם היו מוציאים 70 ויותר ש"ח מכיסם ורק אז היה מתבהר להם כי למעשה קנו תדמית, סיפור חיים, עמוד ראשון ב"ידיעות", ראיון ברפי רשף ואין ספור כתבות, ולא מוזיקה בתור מוזיקה - אולי אז היה איזהשהוא תהליך של מחשבה ביקורתית לגבי תפקיד המתווכים הלא-רצויים הללו בהליך הפצת המוזיקה לקהל. בכל אופן, כל הכבוד לצ'ינוביץ' על הצבת מראה ברורה מול התקשורת והקרנת דמותה האמיתית בפני עצמה (למרות שכרגע נדמה כי המפלצת מזיזה את ראשה ומנסה לנפץ את המראה, במקום להביט לתוך עיניה שלה...באופן מטאפורי, כמובן) גלעד |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך קשות בענין הכבוד שיש לחלוק לצינוביץ' על "הצבת מראה" אל מולה של התקשורת. הוא לא נשכר למצוא "פרצה באבטחה", וה"תועלת" הזו לא עמדה לנגד עיניו. כל שעמד למולו בתכננו את המזימה המדוברת היתה תועלתו האישית. כבוד? כבוד לא קונים בשקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר אישית את צינוביץ', אבל אני מוכן להמר כי לא טובתו האישית עמדה לנגד עיניו - שכן כמעט בכל תרחיש אפשרי הוא יוצא מפסיד. לו היתה התרמית מצליחה כמתוכנן היה הזעם גדול שבעתיים, וחלק מן המצחקקים לאידה של התקשורת כרגע היו מחפשים מקום להחביא בו את הדיסק שקנו. כך או כך היה צינוביץ' יוצא "שרוף" - שכן אם אתה מוכר מוצר, אין טעם להרגיז את קהל היעד שלך. ולכן יש לומר - כל הכבוד! לא על שהפיל את התקשורת בפח. את זה רבים וטובים עשו לפניו. על זה שהראה *לכם* את פרצופכם האמיתי. לכם - קהל קוראי העיתונים שוחרי הסקופים, מאזיני הרדיו דורשי הגימיקים, צופי הטלויזיה אכולי הרייטינג. התקשורת, יקירי, משקפת אתכם, ולא שום דבר אחר. ולכן אתם כועסים. האיש חשף את ערוותכם בפומבי. כן ירבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נדייק בעובדות: צינוביץ' בראיון עם יאיר לפיד, טען שחש שרוף, שלא היה לו עוד מה להפסיד, ומכאן, שהיה לו רק מה להרוויח - תועלת אישית, ולא משנה אם אובייקטיבית זה נכון או לא (וזה כן). לתרבות הרייטינג אין כל קשר לנושא. כל נסיון לייחס לאדם הזה, צינוביץ' שנדמה כאיש מונע ע"י אימפולסים, אדם רגשני וחסר כושר שיפוט (כל זאת, כפי שהצטייר בעיני בהופעותיו התקשורתיות, כמו גם כפי שמעשהו והלך מחשבתו מעידים עליו) כל נסיון לייחס לו מידה נעלה של צדק אבסולוטי, של חשיפת התקשורת במערומיה, מועד לכשלון. אולי אתה חש היבריס, מצחוקך לאידם של הנופלים בפח. תעשה חיים, אם מזה אתה מקבל את ה"קיק" שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |