בתשובה לדורון הגלילי, 06/07/07 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היה לנו בזמנו סכסוך על גובה הארנונה לעיריה. מכיוון שלא הגענו עם העיריה לעמק השווה, חלקנו את הסכום לשני חלקים. את הסכום המוסכם על שני הצדדים, שלמנו באשראי. אבל את ההפרש (כ-150 ש"ח בערך), הבאנו במטבעות של 10 אגורות. רק בשביל תשלומים כאלו אני מוכן לקנות מהאלמוני את מלאי 5 האגורות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש, דפקתם את ראש העיר ואת ראש אגף הגביה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, זה היה שווה כל אגורה ;) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסכום לתשלום לא כלל אגורות בודדות? אם כן, הייתם צריכים לדרוש עודף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי סובל מכך שאתם מביאים את ההפרש במטבעות הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרוב לודאי, מי שצריך לערום אותם במגדלים קטנים ומסודרים (?) ולספור אותם, וגם מי שצריך למצוא איפה לשים אותם עד שיעבירו אותם לבנק ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. הוא דווקא נהנה. יש לו דרך מגוונת להעביר את השעות שהוא חייב לבלות במקום עבודתו כדי להרוויח את שכרו ביושר. מי שסובל הוא המעביד של אותו עורם, אשר המועסק שלו נאלץ לערום אותם במגדלים קטנים ומסודרים (?) ולספור אותם, במקום לעשות משהו מועיל אשר יצדיק את שכרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מי שסובל הם האזרחים שמחכים בתור לשירות עד שהפקיד גומר למנות את כל המטבעות. הוא הולך הביתה בחמש, גם אם התור שלך לא הגיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האזרחים הם אלה שבוחרים את ראש העיריה - מגיע להם. ב לא נכון. הוא נועל את הדלתות (לכניסה)כבר בשלוש. מי שבפנים מקבל שרות אפילו אם זה עד 5:05 (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מגיע להם, אבל לא ברור לי שלזאת דרור התכוון כשהגיע עם מטאפורת1 המטבעות. 1 למדתי משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מי שסובל הם האזרחים שמשלמים את המשכורות של כל האנשים שנאלצים לבזבז את זמנם על השטות הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הוא נהנה. פסיכולוגית שהייתה ממיינת עובדים במפעלים גדולים סיפרה לי פעם, שיום אחד תפס בה מישהו ברחוב בהתרגשות רבה לומר לה תודה ששלחה אותו לעבודה מהנה ביותר. "כן?" אמרה בנימוס, "מה אתה עושה?" "אני ממיין תפוזים," אמר האיש. "זה כל כך מגוון. יש תפוזים יותר גדולים ויש יותר קטנים, וחלק ממש כתומים ויש אחרים שהם לא לגמרי בשלים... ממש מרתק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר את הסיפור שסופר בזמנו על מאיר זורע1: כאשר השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף, חזר זרו לקיבוצו והתיצב בפני סדרן העבודה, וזה הציבו לעבוד בגד"ש. נפגש זרו עם מרכז הגד"ש והאחרון הטיל עליו לעלות על טרקטור, להרתם למחרשה, ולחרוש חלקה מסוימת. בזמן ארוחת הבוקר פנה זרו למרכז הגד"ש ושאלו: "מה לעשות אחרי האוכל?" "מה זאת אומרת?" תהה המרכז, "תמשיך לחרוש". "איזה חלקה?" שאל זרו "אותה חלקה כמובן" ענה מרכז הענף. "אבל סיימתי אותה" אמר זרו. "לא ייתכן" אמר מרכז הענף. "כדי לחרוש חלקה בגודל כזה נדרשים שלושה ימים לפחות". עלו על טרקטור, יצאו לשדה, וראו כי אכן, כל החלקה חרושה. כיוון שכך הטיל עליו מרכז הענף לחרוש חלקה אחרת, גדולה יותר, ובארוחת צהריים חזר הסיפור על עצמו. בסוף היום אמר לו מרכז הענף כי צר לו, אבל נגמרה לו כל העבודה, והוא שלח את זרו חזרה לסדרן העבודה. סדרן העבודה שלח את זרו למיין תפוחי אדמה: גדולים בינוניים וקטנים. בתום יום העבודה ראו את זרו יושב מול ארגז אחד ובו תפוח אדמה בגודל של כדורסל, ארגז אחר ובו תפוח אדמה בגודל של כדור אספירין, וערמת תפוחי אדמה בלתי ממוינים. "מה זה?" תהו מרכז הענף וסדרן העבודה, "איך זה שבגד"ש היו לך כאלה הספקים מדהימים, וכאן כמעט ולא הספקת כלום?" "טוב" ענה זרו "תבינו, כאן צריך להחליט." ___ 1 אגדה מרושעת ותו לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד. וזה מביא אותי לשאלה שמציקה לי כבר מזמן: זה רק אצלי או שגם אתם הרגשתם שבשנה או שנתיים האחרונות התפוחי אדמה לא רוצים להתרכך עד הסוף, ולא משנה כמה מתעללים בהם, ואפילו אם עומדים ליד הסיר וצועקים כדי לבלבל אותם בכוונה: "אנחנו רוצים תפוחי אדמה קשים!" ומה שמייאש זה שכשסרקתי על "תפוחי אדמה" ו"רכים", בתקווה לגלות התייחסות לנושא ואולי אפילו עצה טובה, ראיתי שבמקום זה, בכל המתכונים כולם דואגים לכתוב: "לבשל עד שיהיו רכים, אבל לא רכים מדי". כאילו שזאת הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה לתפוחי אדמה מבושלים? הפתרון הוא דווקא לא לעמוד ליד הסיר ולצעוק "אנחנו רוצים תפוחי אדמה קשים!", אלא פשוט להתעלם מהם לחלוטין. להניח אותם בסיר מלא מים, להדליק את האש מתחת למים, ולשכוח מהם. ללכת לקונצרט, או לטרק בהימליה, או סדנת וויפסנה, איש איש לפי טעמו (בתנאי שטעמו כולל פירה תפוחי אדמה). מובטח לך שעם שובך יהיו לך תפוחי אדמה רכים. (כמו כן מומלץ לדאוג לביטוח הבית ותכולתו כנגד שרפות). ___ 1 Time is money
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין, לוותר לגמרי על הבישול ולעבור למיקרוגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי המיקרוגל הוא הפרוזדור בו עוברים תפוחי האדמה בדרכם לתנור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לתפוחי אדמה ולמיקרוגל? מיקרוגל זה רק לפופקורן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פופקורן? במיקרוגל? אז מה את עושה במיבש שיער? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מייבשת במייבש שיער? עוד מעט תגידי לי שבמדיח כלים את מדיחה את המנכ"ל1. __ 1 שהוא כידוע כלי- כלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עדיין צעירה. חכי שתגיעי למעמד שבו תצטרכי להדיח מנכ''לים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו היא דווקא יכולה להדיח אותם לדבר עברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין לך מנכ''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצית, יש לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליך לא הייתי מאמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא, חשבתי להשתמש בכותרת שלך, אבל אז פחדתי שלא יבינו את ההקשר למדיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה לקרוא לי דורון (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר, תודה. אני מעדיפה את השיער שלי שלא בפורמט אפרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסי להוסיף את המלח רק לקראת סוף הבישול. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |