 |
מערכת החינוך מדברת בנושא זה בשני קולות. הקול הנמוך, שמושמע כדי לצאת ידי חובה, מודה שאכן לא היה כל טעם במרידה.
הקול השני, הנישא ברמה, מדבר על גבורה ועל "שמירת הכבוד היהודי". באורח אירוני, מדובר באימוץ המיתוס הוואגנרי על "שקיעת האלים", שמעדיף מוות וחורבן על חיים "חסרי כבוד". בשם המיתוס הזה, אגב, הורה היטלר על החרבת גרמניה בימיה האחרונים של המלחמה.
עד שנות העשרים, מצדה לא הייתה מוכרת ולא שימשה כמיתוס מרכזי. היא הייתה קיימת רק בספרו של יוספוס פלאביוס; שום מקור (יהודי או אחר) לא התייחס אליה. עמוקה במיוחד השתיקה התלמודית. עם עלית הציונות, נוצר צורך במיתוס לאומי מאחד; ומאחר וראשי הציונות בזו לגלות, והיו שטופי לאומנות בנוסח האירופי, הם אימצו את המיתוס היהודי הקרוב ביותר לטווטוניות שיכלו למצוא: מצדה. לצורך העניין, כמובן, התעלמו מכל הצדדים הלא סימפטיים של הסיפור, והעלו על נס את גבורתם של האנשים שהיו מוכנים למות ובלבד שימותו בני חורין. ממציאי המיתוס הזה הכירו היטב את המיתוס של שקיעת האלים.
וכך, באמצעותה של מצדה שעלתה מתהומות הנשיה, אימצו מורדי גטו וארשה את המיתוס הטווטוני, המיתוס של רודפיהם. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש