 |
מות המושג ששמו אדם. זה לגמרי מושג - זה לא האדם-האדם, שעשוי בשר ודם ועומד מול האל. וזה לא האל המוחשי שמוריד גשם וגורם לרעידות אדמה (אלא הכוונה למות האל ה''סמלי'', מות ייצוג האל והדיבור עליו. אל שגם לאחר מותו או כשאינו קיים כלל, הוא גורם לבני אדם חרדות ומצוקות מוסריות). אני חושבת שפוקו בהחלט הניח את קיומו של ''הדבר עצמו''.
הרהור ראשוני - היחסים של הפו''מ ופוקו בעיקר עם ה''טבע'', מה שמתחת לתרבות, הם מורכבים. מצד אחד הם מסירים ומסירים את שכבות המודרניזם המזויפות, כמטרה מוצהרת. מצד שני, זה לא בא ממקום ''היפי'' או מחתירה אחר מה שאומרים החושים. אלה לא חבר'ה שמרגישים בנוח עירומים, יחפים ואוכלי בשר נא. הם צריכים את המילים, צריכים את הסובלימציות ואת ההליכה סחור סחור. פוקו ודרידה על אי בודד לא יקימו מחסה אלא ישוחחו על צורתם של אגוזי הקוקוס ומטאפורות אפשריות שלה (רולאן בארת יצטרף לשיחה בחדווה). לא יודעת לגבי דרידה, פוקו בהחלט יקלל כשייפול לו אגוז על הראש, ואח''כ יילך לחפש מי אחראי לצמיחתם של עצי קוקוס מעל ראשם של פילוסופים שנקלעו למקום במקרה.
קצת הסתבכתי, כי מאוחר. אציץ בזה שוב מחר בבוקר. ליל''ט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש