 |
על מה הייתי מוותר - זה קל, וכבר אמרו כאן - על הדאחקות של השופטים בינם לבין עצמם (דווקא מעלים חיוך לפעמים, אבל אחרים היו עושים זאת יותר טוב), על הפומפוזיות ועל המסחור (אבל דה, צריך להתפרנס ממשהו). מה הכי טוב בעיניי? שאלה קשה. מבחינה מוזיקלית יש הרבה דברים יפים ועוד יותר דברים מסקרנים, אבל כנראה שהעיקר הוא התהליך. אמרו קודם, לפני (כמה מבקרים; לא משנה) שהחלק הכי מוצלח בתוכנית הוא שלב המיונים הראשון, שבו עדיין אין פומפוזיות, פוגשים כל מיני טיפוסים באופן בלתי-אמצעי, ויש משהו נוגע ללב (ועובר מסך) ברצון שלהם להתפרסם ולהצליח. בניגוד לאיזי שקיבל ג'ננה מהרשעות של צביקה הדר והשופטים בשלב הזה, בעיניי הם דווקא שמרו על איזון נכון בין רשע לבין פרגון. אז כך התוכנית העלתה אותי בחכתה: השלב הראשון באמת היה מאוד חביב, אבל אם לפני-כן חשבתי שאחר כך אנטוש, גיליתי בשלב הזה כמה מתמודדים שחיבבתי (וגם גיליתי להפתעתי שרוב אלו שעלו שלב היו לא רעים בכלל), ואז רציתי להמשיך לראות מה קורה איתם - וגו'. עכשיו כבר יש ממד מסקרן נוסף - לראות איך המתמודדים מתפתחים מתוכנית לתוכנית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש