 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדוגמאות שנתת לא ממש תופסות... אמנם ישוקה פישר, קלינטון ואפילו בלייר מדברים עם ערפאת אך אף אחד מהם לא תומך בו והם כולם אוהדים נלהבים של ישראל (במיוחד יושקה פישר ובלייר אשר הם ומדינותיהם באופן אירוני למדי הם התומכים הכי גדולים של ישראל כיום...). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. באשר ליושקה פישר: לגרמניה כידוע יש מחויבות היסטורית כלפי ישראל, ולכן היא לא יכולה להיות עוינת באמת כלפיה. לו יושקה פישר היה משוחרר מנטל השואה בהיותו שר חוץ של מדינה אחרת, ספק אם הוא היה מוכן להימצא באותו חדר עם אריאל שרון. 2. באשר לטוני בלייר: הוא משחק את תפקיד "השוטר הטוב" במדיניות הבריטית כלפי ישראל, בשעה ששרי החוץ שלו, בעבר קוק והיום סטרו, משחקים את תפקיד "השוטר הרע" ומביעים בהצהרותיהם את התפיסות האנטי-ישראליות של השמאל הבריטי. באותה שיטה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, פעלו חוסני מובארק ועמרו מוסא. 3. באשר לקלינטון: אף פעם לא טענתי שהוא היה אנטי-ישראלי, אלא שהיתה שמורה לו בלבו פינה חמה לליצנים המהפכנים סטייל ערפאת. זה הזכיר לו כנראה את הימים שבהם הוא לא לקח לריאות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל-3, לא הבנתי כל כך מאיפה מגיע הקסם המהפכני אותו אתה מייחס לערפאת. בשעה שקסטרו וגואוורה באמת חרטו על דגלם אידיאולוגיות מהפכניות שקרצו למערב הדקדנטי, ערפאת בסה"כ נלחם למען השגת עצמאות לבני עמו הנחשל אשר אינם נוהגים להתרחץ, כידוע, ומתפוצצים על מגדלי התאומים בשעות הפנאי או באוטובוסים ישראליים בתקופת קלינטון. איפה ה"מהפכה" של ערפאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב: לא אני מייחס לערפאת קסם מהפכני. אני מביע כאן דעה מסוימת, על-פיה השורשים החילוניים-מרקסיסטיים-מהפכניים של אש"ף משנות הששים והשבעים מעוררים אצל אנשים דוגמת קלינטון, פישר ושות', שבאותן שנים היו "נערי פרחים" שמאלניים, איזשהי נוסטלגיה מסוימת לנעוריהם האבודים. נוסטלגיה כזו יכולה אולי להתעורר בקרבתו של ערפאת לבוש המדים, אך קשה להניח שתתעורר למראה שיח' יאסין או מישהו בסגנון האיסלאמי עם בן-לאדן שיק. וקצת יותר ברצינות: לפני כחצי שנה התעורר ויכוח ציבורי נרחב בגרמניה סביב עברו של שר החוץ פישר. הוא היה חבר בשנות השבעים בקבוצות שוליים שהיו מקורבות לבריגדות האדומות ולארגוני טרור מרקסיסטיים אחרים. כידוע, ארגונים אלה שיתפו פעולה באותן שנים עם הטרור הפלסטיני ממניעים אידאולוגיים. הקשר בין הדברים, איפוא, הוא לא רק תיאוריות מופרכות על נוסטלגיה והשפעתה על ההיסטוריה. ועוד יותר ברצינות: ללא קשר לעבר האישי של אנשים כאלה ואחרים, התבוננות מעמיקה אל השמאל האירופאי החדש תגלה דפוס מעניין: מבחינה כלכלית הוא נכשל לחלוטין, שהרי הסוציאל-דמוקרטים בבריטניה, גרמניה וכו' אימצו לחלוטין את הקפיטליזם של תאצ'ר, גם אם בעטיפה של הרבה מלים יפות. המרץ השמאלני והניסיון לממש תיאוריות אידאולוגיות יפות-נפש מופנה אם כך כלפי שדה היחסים הבינלאומיים והמדינאות. התוצאה: חוקים להענשת פושעי מלחמה (ראה בלגיה והתביעה נגד שרון), ניסיונות לפתור סכסוכים אתניים, הקמת אוטונומיה בקוסובו ועוד. השורשים "השמאלניים" של אש"ף בהחלט קשורים לזה, אם כי כמובן הם לא הגורם היחידי בשטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יושקה פישר, לידיעתך, היה פעיל בצעירותו בארגון שמאל גרמני קיצוני ביותר. הוא הודה לפני מספר שנים בפעילותו בארגון, שהיה עויין לישראל. ולגבי טוני בלייר, לא נראה לי שהוא כל כך אוהב את מדינתנו. לדעתי הוא בדיוק כמו הממשלים האמריקניים לדורותיהם, אשר הסיבה היחידה שבגינה הם מסייעים לישראל היא אינטרסים אזוריים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |