|
באופן אישי, אני שולט בעברית ובאנגלית, מתמצא גם קצת בהונגרית, ומסוגל לשרוד גם בגרמנית, ואולי - גם באיטלקית (חלקית). יחד עם זאת, לדעתי זה מעט מאד - נגרם לי הלם בכל פעם בה אני שומע, שיש עוד בימינו אנשים, שאינם יודעים יותר משפה אחת ויחידה! הרי זוהי אנאלפבתיות של ממש! ידיעת-שפות, מעבר להיותה מעשית ביותר, גם אין דבר המרחיב את הדעת הימנה. בתור מתרגם אני יכול להעיד, כי אין דומה קריאת ספר כזה או אחר - *כל* ספר שהוא - בתרגום, לקריאתו במקור. שלא לדבר על התקרבות לתרבויות אחרות, שאינן אירופאיות או לבנטיניות - אישית, התחלתי לפני חודשים מספר ללמוד סנסקריט, ואני מצטער על-כך, שלא התחלתי בכך כבר לפני שנים. עצם הלימוד של כתב הדוה-נגרי ההודי, של הליגטורות (צירופי-האותיות) ושל חוקי-הסנדהי הסנסקריטיים, מלבד היופי שבכתב זה (לדעתי לפחות), גם יוצר קשרים חדשים במח, ומרחיב את הדעת מכל בחינה שהיא. היה נהדר ממש, לדעתי, אילו הנוסעים להודו היו מגלים קצת יותר עניין בתרבותה (עם כל הכבוד, שיש לי למסיבות "עשבים ופטריות" למיניהן - והדברים כלל אינם סותרים לדעתי, להקדים הבהרה לשאלות). וכעת - יאשימוני בהיעדר ה"שיחדש" של ה"תקינות הפוליטית", לא מעניין אותי - סירובם הבוטה וגס-הרוח של מרבית - מרבית - העולים מברה"מ-לשעבר, ללמוד היטב את השפה העברית, הינו דוחה ומעורר גועל של ממש.
שלכם, דני.
|
|