בתשובה להאייל האלמוני, 14/06/07 10:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ב-1 באוקטובר 2000 צלצל הטלפון בביתם של הסופרת גבריאלה אביגור-רותם ובן זוגה, ד"ר אהרון אביבי, ביישוב אבטליון שבגוש שגב בגליל. "'כל הגברים שיש להם נשק, לקחת אותו ולצאת החוצה, וכל הנשים והילדים להסתגר בבית' – אמרו לנו", משחזרת אביגור-רותם. "התגובה הראשונה שלי היתה של חוסר אמון: סליחה, אנחנו במלחמת השחרור?! ואז פתחתי את הרדיו והטלוויזיה וראיתי את ההפגנות ובקבוקי התבערה והיריות. וחשבתי, לאן בדיוק אפשר לברוח מכאן?!" הנוף הנשקף מהחלון הענקי של הווילה מרהיב עין אמנם, אבל כשבעלת הבית מונה אחד לאחד את הכפרים הערביים המקיפים אותם מכל עבר, היא משדרת תחושה של מצור. באירועי אוקטובר 2000 יצאו אכן המוני צעירים מהכפר הסמוך עראבה ועלו עם בקבוקי תבערה לגבעת הצופה אל אבטליון. "36 שעות היינו נצורים, אי-אפשר היה להיכנס או לצאת מהיישוב, וחיפשנו בנרות שוטרים אבל הם לא הגיעו. החוויה היתה נוראה, בעיקר משום שעד לאותו יום היינו ביחסים מאוד ידידותיים עם הערבים מהסביבה", אומרת אביגור-רותם. היא עמדה אז לפני סיום ספרה הקודם, "חמסין וציפורים משוגעות", ובמסגרת התחקיר קראה עשרות ספרים על השואה. "הכתובת היתה רשומה אז על הקיר, ואיש לא רצה לקרוא אותה. אפילו כשהשואה הגיעה לקהילה יהודית אחת, אנשים בקהילות אחרות לא האמינו שתגיע אליהם. חשבתי, אולי גם עכשיו רשומה כתובת על הקיר ואנחנו נוטים שלא לקרוא אותה כי זה מאיים, זה מפחיד ומחייב להסיק מסקנות שאנחנו לא רוצים להסיק. ואולי יום אחד יבואו וישאלו, הכתובת היתה על הקיר, איך לא קראתם אותה?" (מתוך http://www.kinnblog.com/blog/2007/05/post_65.html) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד צלצל הטלפון בביתם של הליידי פאטרישיה פימבלרוז-אוקס ובעלה סיר סיימון ארציבאלד סקורפילד III, ביישוב אבטוספוונאה-קווין-היי שברודזיה. "'כל הגברים שיש להם נשק, לקחת אותו ולצאת החוצה, וכל הנשים והילדים להסתגר בבית' – אמרו לנו". וכך החל סיפורה של קהילייה רבת זכויות, כשהשואה התדפקה בדלתם.ֿ היא אמנם לא מגיעה לרמות של אורי פז, אבל הפרסטיז'ה שלה כחרשית של מלים מביאה אותה קרוב מאד להתבוססות המגעילה הזו וחילול זכר השואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*פמבלרוז* אוקס. אנא דייקי בפרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה שאתה רגיש לגילויים של גזענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם גיזענות עוד אפשר לחיות. מחללי השואה שמשתמשים בה לצרכי הפוליטיקה הקטנונית שלהם והפחדים הבורגנים שלהם והמגלומניה המשיחית שלהם הם אלה שצריכים להפחיד ולאיים עליך. לא משנה אם זה כתומים בכותונות מפוספסות ומגיני דוד צהובים כאילו זה עתה יצאו מפוטמים משערי אושוויץ או זאת סופרת עדינת נפש ששומרת על הפסאדה של מדינה יהודית עם 40% לא יהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ססיל רודז היה קולוניליסט גזען, והמדינה שהקים היתה מושתתת על שלילת זכויות ושוד. עם זאת, הפחד של פאטרישיה הנ"ל היה לו על מה להתבסס. כאשר השתלטו לבסוף הכפריים על ארצם והמליכו עליהם את מוגאבה הפאשיסט, אביה נשדד לעיניה, היא נושלה מכל אשר לה, ויצאה לגלות יוהנסבורג כשכותנתה לעורה. אסון גדול אכן בא על המתנחלים האנגלים בזימבבואה. מכאן, אם נמשיך את האנלוגיה שלך, אסון גדול עומד לפתחם של המתנחלים היהודים בגליל. ובשל העובדה הפשוטה והחותכת ש*להם* אין לאן ללכת, עלולה לבוא עליהם שואה של ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. ידוע שהערבים בישראל הם בעצם הרוב החזק והאמיתי, והיהודים הם המיעוט הנרדף והחלש. בגלל זה כל מעשה אלימות של היהודים הוא בעצם הגנה עצמית. לראיה - רק 13 הרוגים היו למפגינים הערבים. בסך הכל 13! בשואה מתו 6 מיליון!! איך הם בכלל מעיזים להתלונן? אין ספק שהטלפון שקיבלו הסופרת ובן-זוגה מעיד כאלף עדים על כך שמדובר היה בסכנה אמיתית. שכן פאניקה אל מול ערבים היא משהו שלא קיים בארץ. דעות קדומות? מה פתאום? אין דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהודים מעולם לא עשו מעשי אלימות. 13 הערבים המתים מצאו את מותם לאחר חיפוש אינטנסיבי שלו. יגעת ומצאת - תמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משנה, עוד מעט תוכל לפגוש את קרוב לבית שלך ובהחלט תוכל לפתח דעה בלתי תלוייה המבוססת על חוויותך האישיות אם תצלח את הארוע כמובן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יהיה דעה משגשימה את עצמה. אם ברק רץ לממשלה בסיסמא שעדיף שהוא ינהל את המלחמה הבאה אז אתה נזכר בכאב באשכול שרצה למנוע עד כמה שאפשר מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מכם מגיבים מתלהמים היה בגליל באוקטובר 2000? מישהו גר שם? אביגור-רותם השוותה בין השואה למהומות 2000 הללו? אפילו העיתונאית שראינה אותה וחיברה בין הדברים לר הישוותה.. הכתובת על הקיר זה כל הקשר כפי שאפשר לקשור את האמרה הזו עם עוד 1000 תופעות. טוקבקיסטים נמוכים ועלובים! איך מרגישים תושבים שהמון פרוע עולה על הישוב, זורק בקבוקי תבערה ושורף את הצמחיה מסביב לישוב? לא על ישוב אחד. איפה שאפשר? האם זו לא תחושת מצור כאשר משפחה כלואה בבית משך 3 ימים מוגנת ע"י מחלקה של גולני ונדרשת בעיקבות כך להקיף את עצמה בגדר ושער חשמלי? לא להקיף את עראבה בגדר. את לוטם! ישוב בתוך הקו הירוק הקונצנסואלי. או שבשביל מישהו כאן הגליל הוא האל-ג'ליל שלהם ג"כ? זה לא מצור שהכביש המוביל לישוב שלך סגור משני הצדדים בערבים אלימים ואין לך אפילו לאן לברוח אם תרצה? והאם זו לא תחושה איומה ומאימת כאשר תושב משגב נשלף מרכבו, הרכב נשרף, הוא מוכה עד שהוא נזקק לאישפוז ואת האמבולנס שבא לפנות אותו רוגמים באבנים? אם זו לא תחושת מצור אמיתית והרגשת פחד לגמרי אוטנטית אני לא יודעת מה זו תחושת מצור ופחד. ולאיזה שכנות אפשר לצפות אחר כך עם הערבים? זה שחזרו לקנות אצלם ולנגב אצלהם חומוס, לעודד את קבוצת הכדורגל של המחוז מסחנין זה המקסימום האפשרי. ואפשר לחשוב שהתמונה הזו משקפת רק את האינטראקציה של תושבי הגליל היהודים עם שכניהם הערביים. זה הרבה יותר ממה שעושה עם ישראל. זה גם הרבה יותר אפקטיבי משיחות סלון תיאורטיות בחיפה ות"א בין יפי-נפש יהודיים ואקדמאיים מעונבים ערבים. זה שנהרגו 13 חוליגנים-מתפרעים שונאי ישראל זה אכן בגלל שהמשטרה יש לה מודיעין זבל. אם היו מוכנים אפשר היה לפזר את תתי-האדם הפראיים האלה בזרנוקי מי-ביוב. והכתובת היא על הקיר: והיא אומרת שהיינו טיפשים מטופשים שלא השלמנו את המלאכה ב-48; אבל היות ולא עשינו את זה הגיע הזמן שחברי הכנסת וראשי הציבור הערבים יטבלו את הידיים בביוב ויפסיקו להתעסק עם עזה; והגיע הזמן שכנסת ישראל וממשלת ישראל יבינו שהם כאן ןאנחנו כאן וצריך להוציא את הראש מהחול ולחשוב על פתרון יצירתי שיגרום לרוב הדומם והאדיש הערבי שרק רוצה לחיות בשקט להרגיש כאן בבית. ואת המיעוט החוליגני לשלוח לכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאה מאוד דרשת משגבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי ואני מסכים עם התיאור שלך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |