בתשובה לדב אנשלוביץ, 23/11/01 23:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה חוזר על זה שוב ושוב והייתי רוצה להפנות את תשומת ליבך לנקודה מסוימת. את אחד ההבדלים בין ארה"ב לישראל ממחיש המאמר שאת הלינק שלו צרפתי. אמרת בעבר שאינך קורא עיתונות חוץ, אבל זה מונע לראות לפחות כיצד מוצג הסיכסוך עבור קוראי הניו יורק טיימס, למשל. (בכוונה הדגשתי את העיתון משום שמרבית קוראי העיתונים באמריקה אינם ניזונים מהניט אלא מהמקבילות לידיעות אחרונות) המאמר מספר על תושבי נצרים המוצאים מרגוע לנפש בשקט ובשממה והים בישובם. ארה"ב איננה כבולה בקורי העכביש של השטחים, של ישובים ישראלים הנטועים אם מסיבות אידאולוגיות, אם מסיבות פרקטיות ואם מסיבות צבאיות, בלב אזורים שבלשון המעטה מכונים שנויים במחלוקת. בהחלט ישנה לגיטימציה להמשך ההתיישבות בשטחים, וזאת בהתאם לאידאולוגיה מסוימת. אבל, אם איך יכולה המדינה להמשיך לקיים מצב שבו היא שלחה מתישבים/מתנחלים, מסייעת להם, שומרת עליהם (המאמר מציין כשלושה חיילים על כל ארבע תושבים) ובאותה עת משלימה עם קיומם של שלטים בישוב המזהירים" חשופים לצליפות"? איך ממשלה נותנת לאורית ליטוב ושלושת ילדיה להנות מהרוחניות הכרוכה בסכנה, כמו שהיא מתארת "יש כאן שקט שאינו קיים בערים, אפילו שלפעמים יש פצצה או יריה" האם העובדה שאין לתושבים בטחון מקסימלי ומוחלט נובע מהעובדה שהממשלה מנסה לכלכל צעדיה בתוך הסיר הבינלאומי הכולל לחצים, אילוצים, תכתיבים ותמריצים? אם כך, לאן מועדות פניה? אם בכוונתה להמשיך ולקיים את הישובים הללו, זהו רצונה, כיצד היא יכולה לתת לשיקולים מדיניים, יהיו כבדי משקל ככל שיהיו, לפגוע בבטחון היומיומי של אזרחיה? אם היא משקללת את האפשרות שתיתכן סיטואציה שבה הישובים הללו יפונו ולכן לא ניתן לבצע את מה שכתוב במדבקה של נהג הישוב (אין ערבים אין התקפות) האם בכך היא לא מחזיקה אותם בני ערובה? נכון שאורית ליטוב ליטוב מודעת לסכנה ורואה עצמה וילדיה כקו ההגנה הראשון ואולי האחרון "אני חייבת לגור כאן והעתיד איננו בשליטתי" אבל, לאן מועדות פני הממשלה? כבר ענית לי על השאלה הזו ואמרת שזה לא נכון שיש רק שתי אפשרויות - השתלטות מוחלטת על השטחים לעומת חתירה עקשנית ומוחלטת להסכם על בסיס קוי, 67 כשכל אפשרות נושאת בחובה את סכנותיה ויתרונותיה העלומים - אלא שיש דרך שלישית. על פי דבריך אפשר להשאיר את המצב הנוכחי תוך שאיפה למירב הבטחון האפשרי תחת הנסיבות ולראות מה יהיה בעוד שנים. האם זה לא משחק על זמן הולך ואוזל? לכל דרך שלא תבחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך הם נושא חדש לדיון. על הנושאים שהעילת דברנו בעבר ואולי גם נדון בעתיד. ההשוואה שלי במקרה זה הייתה רק טיפול התקשורת האמריקאית ב 600 נטבחים ע"י בעלי בריתם (אגב, כפי שחשבתי טיפין טיפין מתגלים עוד מקרים כאלה), והטיפול במקרה סברה ושתילה או חמשת הילדים שנהרגו בעזה לפני ימים מספר. טענתי שהטיפול בידיעות כאלה הוא מגמתי וההבלטה לא נעשית בהתאם לחשיבות אובייקטיבית של הידיעה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |