בתשובה לאסף ארצי, 12/06/07 14:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קרוב לודאי שאתה טועה. אני לא יכול לחשוב על דיקטטורה שלא העדיפה הפצת מידע סלקטיבי ומבוקר ע"פ שוק מידע חופשי. גם שלטון דמוקרטי עשוי לנסות להגביל את חופש המידע מטעמים "צודקים" פחות או יותר, אך לכל הפחות בדמוקרטיה עצם חופש המידע מוחזק כערך. תקשורת "מנוונת" (שאינה דוגלת בחופש מידע, אני מניח) תחליש דיקטטורה? נראה לי קלוש. הבדל משמעותי בין שלטון לבין הבוחרים/נתינים הוא ששלטון יכול לקבל מידע ממקורות רבים (משטרת המדינה, ארגוני מודיעין והערכה, הרשויות הכפופות, מלשינים בשכר ובהתנדבות). לנשלטים יש בעיקר את התקשורת ושמועות. דיקטטורה הרוצה ל"השתפר" לא תתקשה להשיג את המידע הדרוש מבלי לשתף אותו עם הציבור הרחב. האם יש איזושהי תובנה או מטרה שאליה אתה חותר או מנסה להוכיח? חשיפתה, עשוייה למקד את חילופי התגובות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להפריד בין המדינה לשלטון. השלטון יעדיף תקשורת מנוונת, גם בדמוקרטיה וגם בדיקטטורה.למדינה עדיפה תקשורת מתפקדת, גם בדמוקרטיה וגם בדיקטטורה. אבל אני נסחף לשטח שאני לא מכיר, וודאי אין לי דוגמאות או הוכחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי ללכלך מעט את השחור לבן: במישטרים אוטוריטריים יש לשלטון שליטה על מה שכותבים. במדינות הנחשבות לדמוקרטיות המצב הרבה יותר מסובך. תחת מראית עין של עינונות חופשית ופתוחה, אנחנו ניתקלים בצנזורה העצמית שהיא הרבה יותר יעילה והרמטית מצנזורה מדינתית: ראה את תפקוד העיתונות האמריקאית כלפי הפלישה לעיראק; ראה מילחמת לבנון 2 ועוד דוגמאות מסוג זה. כבר אלכסיס דה טוקוויל כתב בתחילת המאה ה-19 שהוא הרגיש באמריקה פחות חופש ביטוי מאשר בצרפת של הרסטורציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך של עיתונאים, בין היתר בגלל רצון קוראיהם, להזדהות עם הקונצנזוס, לא פוגע בתפקוד התקשורת. איחוד השורות בזמן משבר, קל וחומר כשהוא נעשה מרצון, לא בהכרח פסול מיסודו. לאחר זמן מה נשלפות הסכינים ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר זמן נשלפות הסכינים והעיתונאים מתחילים לתקוף את אלו שקודם היללו. אם לעיתונאים יש צורך להזדהות עם הקונסנזוס והם הופכים לדוברים - שיצאו למילואים מהתיקשורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ישנה צורת שלטון הרצויה בעיניך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי - המישטר הדמוקרטי. זה שאני מצביע על כל מיני תופעות- אין דברים מושלמים בעולמנו. אנחנו צריכים להיות מודעים לחולשות השונות ולתופעות לא טובות ולנסות לשפר אותן. נראה לך שאני רוצה לבנות כאן מישטר אחר? אולי כליל רוצה להחזיר אותנו למצבו של האדם הקדמון -אני לא. נכון שיש לי בעיה עם בן כספית ועוד כמה עיתונאים צבועים, יש לי בעיה עם הצורה הנוכחית של חרות הקניין, עם חלוקת העושר ועוד. אבל אני בעד מישטר דמוקראטי שיהיה כל הזמן נתון לשיפורים. זה על קצה קצהו של מזלג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן על התשובה. שאלתי כי לפעמים נדמה (אולי רק לי) שאינך מתייחס לכל הדרגות שבין לא מושלם לבין רע מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן כספית? למה דווקא הוא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא עיתונאי שמותר לו הכל. בזמנו הוא נפל עם הכתבה על המיקרה של תיאודור אור עם הטבריאני שאינני זוכר את שמו, ולא ראה שום סיבה להתנצל. גם במילחמה האחרונה הוא שימש יותר כתעמלן מאשר כעיתונאי. כנראה שהמיקצוע שלו-עו''ד- משפיע עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמא תפרש את כתב החידה? "המיקרה של תיאודור אור עם הטבריאני"? בתרגום למתקשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתכוון ככל הנראה לפרשת יחיעם אוחנה: http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-47919-00.html?tag... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לא שמעתי על זה אפילו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, בדיוק לזה התכוונתי . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטבריאני הוא יחיעם אוחנה, הפרשה היא פרשת אור, והפרטים נמצאים, בין השאר ב http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-47919-00.html?tag... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהמושג "מדינה" דורש חידוד. אני מניח צריך להפריד בין שלטון לציבור. בדמוקרטיה יש את ציבור הבוחרים ובדיקטטורה את ציבור הנתינים. גם המונח "תקשורת מתפקדת" שנדמה לי שאני הייתי זה שהשתמש בו ראשון, פשוט מחוסר אלטרנטיבה מוצלחת יותר, יכול לבלבל לא מעט. כוונתי היתה לתקשורת הרואה מחובתה להעביר לציבור תמונה אמיתית ככל שניתן של המציאות. ה"מתפקדת" נועד להיות משהו אחר מאשר רק תקשורת חופשית. התקשורת הדתית או תקשורת המגבילה עצמה לבלבול מוח נוסח כוכב נולד או גיא פינס היא אולי תקשורת חופשית אבל לא "מתפקדת" במובן הדמוקרטי. בהבהרה זו, אני חושב שהדברים הם פשוטים: הציבור בכל מקרה (דיקטטורה או דמוקרטיה) זקוק לתקשורת "מתפקדת" שכן אפיקי המידע האלטרנטיביים שלו הם מצומצמים. שלטון דיקטטורי תלוי בתקשורת בלתי מתפקדת שכן השליטה במידע היא מיסודות הכח של השלטון. בשלטון דמוקרטי המצב דו-משמעי יותר: יכול להיות שהשלטון (כל שלטון) מעדיף תקשורת "חיובית", אבל חופש המידע מוכר כאחד מיסודות הדמוקרטיה והוא אחד הדברים עליהם אמורה הפרדת הרשויות להגן. אני מניח שגם השלטון בבריטניה או ארה"ב היה מעדיף לשמור את השליטה במידע לעצמו ובכל זאת במציאות הוא "נאלץ" למסור אותו ע"פ דרישת הציבור או (לרוב) ע"פ דרישת התקשורת. הציטוט של דה-טוקוויל (אצל איציק ש.), אולי מכוון לעבר מושג ה"מדינה" בו אתה משתמש. אאז"ן דה-טוקוויל דיבר על הקונפורמיזם של החברה האמריקנית. האזרח האמריקני שלו (כולל העיתונאי) כל כך מזדהה עם ה"מדינה" שהוא "מצנזר" את עצמו הרבה יותר טוב משלטון עריצות כושל נוסח הרסטורציה הצרפתית או האוטנומיה הפלשתינית. ה"מדינה" כאן היא מושג מאגד של שלטון+ציבור. ה"מדינה" הזו היא המקור של מה שמכונה בארה"ב קונסנזוס בי-פרטיזני (דו-מפלגתי). גם בישראל מושג ה"מדינה" (או ה"ממלכה" ביידיש) צריך לייצג קונסנזוס ישראלי שכזה המוסכם על הציבור+המפלגות הפוליטיות השולטות. בחברות הטרוגניות כמו ארה"ב וישראל של היום, ה"קונפורמיזם" התקשורתי הוא שונה באופן מהותי מזה שתאר דה-טוקוויל. בחברות בהן קיימים חלקים גדולים מאוד (לעיתים רוב) בציבור, העויינים (גם דה יורה) את ה"מדינה" (במובן של הקונסנזוס) אי-תיפקוד של תקשורת קשור יותר בחוסר אתיקה של אנשי התקשורת מאשר במזימות של השלטון או ב"אטימות מרצון" של הציבור.גם בארה"ב, ה"נשיונל אינקויירר" יותר פופולרי מ"הניו-יורק טיימס", אבל שם אף אחד לא חושב שהוא יכול למלא את מקומו. אם יש קשר בין תקשורת לא מתפקדת לחולי שלטוני הוא יותר קשר של סיבה ותוצאה מאשר קשר סימפטומטי (אי תפקוד התקשורת כסימפטום של שחיתות שלטונית). אני חושב שאפילו באיטליה זה כך, לא כל שכן אצלנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |