 |
אני אנסה להתייחס גם לגדי, בגלל שהנושאים שלובים.
יש שתי קבוצות עיקריות של "צרות", מחלות נפש, סכיזופרניה, OCD מאניה דיפרסיה וכד', שמופיעות בד"כ בתקופה בה המוח עוד לא סיים להתפתח (עד גיל 25 בערך) ומחלות ניורודגנרטיביות או פגיעות קוגניטיביות שהשכיחות שלהן עולה עם הגיל בד"כ עם הזיקנה.
הקבוצה הראשונה נובעת מבעיה שנוצרה בהתפתחות המוח, כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אי אפשר לנסות לפתור את הבעיה בלי לרדת לרמת ה"תוכנה" ולנסות להבין את המוח (חלק מהמחלות הללו גם אינן מוגדרות היטב, הפרעת אישיות גבולית למשל, כשמה כן היא, גבולית).
הקבוצה השניה נובעת מבעיות חומרה, התלות בזמן מראה שזו לא בעיה שיכולה לצוץ בכל רגע ולכן קיימת יותר בזקנים, אלא משהו שתוקף בגיל מבוגר. בחלק מהמקרים גם ידוע על חלבונים שמצטברים בגיל מבוגר ופוגעים בתפקוד.
מוות של תאים הוא תהליך טבעי והכרחי (תינוק מאבד בערך חצי מתאי המוח שלו תוך כדי שהוא לומד לתקשר עם העולם), אם כי קצב היצירה (שנמשכת גם בגיל מבוגר) והתמותה גורמים לכך שהיכולת ללמוד נפגמת עם הגיל. יכול להיות שגם כאן ישנו גבול, אבל עד כמה שאני יודע פגיעה קוגניטיבית רצינית בזקנה לא נובעת רק ממוות *נורמלי* של תאים, זה פשוט לא קורה מהר מספיק.
מכל מקום, הצטברות חלבונים ופגיעה בתפקוד התא בגיל מבוגר זה לא מסוג הבעיות שיצוצו אם מנסים לסמלץ את המוח, החלק הזה, שהוא לעניות דעתי השורש של הזדקנות המוח, כן נפתר באופן מלא ע"י החלפת חומרה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש