בתשובה ליהונתן אורן, 28/05/07 0:32
חוצפה 445267
האייל האלמוני • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 28/5/2007, 1:00
החירות של מי נפגעת מזה שאני לא אוזסר עליך למכור ארטיקים בשבת ולנוח ביום שלישי?
חוצפה 445268
יהונתן אורן • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 28/5/2007, 1:32
למה לנוח ביום שלישי? לפי אותו הגיון של תגובה 445265 אני לא יכול לקחת יום חופש.
חוצפה 445274
איציק ש. • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 28/5/2007, 5:33
יש חוק האוסר לקחת יום חופש? אולי ההבדל איננו בין מפסיד למרוויח אלא בין מרוויח הרבה למרוויח פחות?
חוצפה 445280
יהונתן אורן • בתשובה לאיציק ש. יום ב', 28/5/2007, 8:33
תגובה 445261
חוצפה 445296
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 28/5/2007, 10:28
בימי נעורי כל החנויות בכתראיליבקה, תחום המושב שלי, היו סגורות בימי שלישי אחה"צ מתוקף חוק עזר עירוני. הרציונל היה בדיוק זה: לתת לבעלי החנויות אפשרות לנוח בלי שמתחריהם יוכלו לנצל את חריצותם (או יתרונות אחרים, כמו שכירים שניתן לסמוך עליהם, בני משפחה אחרים וכד') כדי להכות אותם מבחינה עיסקית. האם חוק עזר כזה לגיטימי בעיניך?
חוצפה 445300
יהונתן אורן • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ב', 28/5/2007, 11:32
כן (גם אני גרתי בכתראיליבקה וגם אני תכננתי מראש את מועד קניותיי בהתאם). אם כי, הייתי משאיר אותו כחוק עזר עירוני. ברור לי שבאזורים המסחריים של ת''א הוא חסר הגיון בעוד שבשכונות מגורים הוא מאפשר חיים הגיוניים לבעלי עסקים קטנים.
חוצפה 445302
תשע נשמות • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 28/5/2007, 11:44
ההבחנה בין ''אזורים מסחריים'' לבין ''שכונות מגורים'' היא קצת לא מציאותית בימינו (קצת כמו ''אזור מעשנים'' במסעדה או ''אזור משתינים'' בבריכה). ברור שאם אתה צריך לתכנן מראש את מועד הקניות כדי לקנות במכולת שליד ביתך ואילו הסופרמרקט העצום שבקניון במרחק חמש דקות נסיעה פתוח עד חצות, הסיכוי שתקנה במכולת הרבה יותר קטן. המכולת שבאזור המגורים מצויה בתחרות מול הקניון - ואכן המכולות, בתי המרקחת, חנויות הספרים וכלי הכתיבה השכונתיות הולכות ונעלמות לטובת הרשתות בקניונים.
חוצפה 445303
יהונתן אורן • בתשובה לתשע נשמות יום ב', 28/5/2007, 11:53
כן, אבל זה נכון לכל התחום. יום שלישי אחה"צ לא גורם להבדל מיוחד. אם אתה מעדיף לקנות במכולת השכונתית, לא אחה"צ הזה ישנה את העניין.

בנוגע להשתלטות הרשתות - אני לא מכיר פתרון למצב. אני רואה את ייתרונותיהן הגדולים של הרשתות ולא מעוניין לפגוע בהן, ועם זאת אני מצטער ומודאג מהיעלמות החנויות השכונתיות. לאו דווקא מטעמים רומנטיים, כמו מטעמים של חופש וזהות: עושה רושם שבעולם המודרני אתה יכול להיות בעלים של תאגיד גדול או עובד של תאגיד גדול. ה"כיסים" שמאפשרים לאדם למצוא את "חלקת אלוהים הקטנה" שלו, גם אם במחיר של עבודה קשה או הסתפקות במועט, הולכים ונעלמים.
חוצפה 445311
תשע נשמות • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 28/5/2007, 13:12
זו דוגמה אחת למצב שבו החוק הישן צימצם את היתרון של הרשת על החנות הקטנה. דומני שבאותם ימים גם היה אסור לפתוח חנויות אחרי שבע בערב. השיקול שלך איפה לקנות מורכב מהרבה גורמים, אבל כל דבר שמטה את הכף במידה כזו או אחרת לכיוון מסוים משפיע בסופו של דבר על נקודת האיזון הכוללת; אם במצב של החוק הישן היית קונה 70% מהזמן בחנות הקטנה, יכול להיות שבמצב הנוכחי תקנה שם רק 55% מהזמן. ההפרש הזה עלול להיות קריטי ליכולת של המכולת להתקיים.

לגבי הרשתות, ביסודו של דבר זה חלק מהתהליך ארוך הטווח שהחל במהפכה התעשייתית - תיאגוד הפעילות הכלכלית. כך במסחר, כך ברפואה (שגם בה קשה להחזיק פרקטיקה פרטית) ובתחומים אחרים. אפשר לעכב ואולי לעצור את התהליך הזה - אבל בלי ספק במחיר של "פגיעה ברשתות". כך או אחרת, מאבק בכיוון הזה נראה חסר סיכוי; היחידים שמוטרדים ממנו באמת הם בעלי העסקים הקטנים, ואילו הציבור (ברובו) מעדיף את הנוחות על פני מה שיש להם להציע. בעוד מספר שנים נגיע לשיאו של התהליך הזה בתחום המסחרי - המסחר המתועש: הסופרמרקט ללא קופאים, שבו תעמיס עגלה, תיגש איתה ליציאה וכרטיס האשראי שלך יחויב אוטומטית. האם למישהו יהיה ענין להילחם בזה, פרט לקופאיות? לא נראה לי.

עדיין קיימים תחומים בהם אדם יכול למצוא לעצמו נישה יחודית. תחום אחד הוא השרותים האישיים; לתאגידים יש קושי מובנה להכנס לתחום הזה, ואלמנטים מסוימים בו אפילו מתחזקים (מי שמע על "מאמן אישי" לפני עשר שנים?). אפשרות אחרת היא פעילות בנישות שאינן גדולות מספיק כדי למשוך תאגידים - למשל, ייצור מוצרי עץ ומתכת יחודיים, סחר בספרים משומשים או בדגמי מכוניות וכיו"ב. הבעיה כפי שאני רואה אותה אינה רק בעיה של המוכרים אלא של הקונים: אבדן היחודיות והמימד האישי והבין-אישי של המסחר (ושל הפעילות הכלכלית בכלל). למכולת של ילדותי, עם החנוונית שהיתה רושמת ללקוחות והיתה מוכרת חצי לחם למי שרצה, היה ערך חברתי גדול בהרבה מזה של מקום להחלפת כסף במוצרי מזון; היא הפכה את רחוב X והסמטאות הצמודות לו למקום יותר קהילתי. בחנויות הספרים הותיקות בירושלים יש הרבה יותר מבחר ויחוד מאשר בסניפים המשוכפלים של סטימצקי, ויש בהן מוכרים שאפילו מסוגלים להכיר את הטעם שלך ולהמליץ לך על ספר. ברחוב קינג ג'ורג' נסגר לאחרונה בית מרקחת שבמשך עשרות שנים נהנו העוברים ברחוב משלטים שבעליו היה תולה בחלון הראווה ובהם דעתו על עניני השעה בלשון משעשעת; בסופר-פארם שבקניון לא רק שלא יימצאו שלטים כאלה, אלא שאם היה מישהו מעלה בדעתו לתלות אותם הוא היה זוכה מיד לטלפון מהנהלת הקניון שדורש ממנו להסיר אותם ללא דיחוי. אילו החברה היתה מצליחה ליצור מנגנונים אחרים שיספקו את מה שהולך ונעלם (גם) מהתחום הזה, מילא; הבעיה היא שזה לא קורה.
חוצפה 445324
יהונתן אורן • בתשובה לתשע נשמות יום ב', 28/5/2007, 16:38
אני מסכים לכל מה שכתבת.
חוצפה 445851
ברקת • בתשובה לתשע נשמות שבת, 2/6/2007, 12:48
הסכמתי גם כן לכל מילה, אבל אציע זווית אחרת שמוצאת חופש אישי מסוים דווקא בקנייה בסניף רשת תאגידית: האלמוניות.

סטיות חברתיות קלות, "עניינים" אישיים וסימנים לצרות משפחתיות למשל, יכולים להיבלע בקלות בסניף תאגידי, אבל יגרמו להמון גבות להתרומם במכולת השכונתית או אצל הרוקח. כולם מכירים את הבדיחות על מבוכתו של קונה הקונדומים - בסופר פארם אתה פשוט מעמיס שלישייה, מקסימום מניח מעליה דיאודורנט או משהו, וניגש איתה לקופה. כנ"ל לגבי בדיקות הריון/ביוץ, משחות לטיפול בטחורים, כדורי הרזיה ועוד דברים שלא תמיד היית רוצה לחלוק עם כל בני שכונתך. כנ"ל בקבוק היין השישי שאתה קונה השבוע, מגזין מהסוג שאתה לא רוצה שיתפסו אותך קורא, וכולי וכולי.
חוצפה 445857
ברקת • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 13:39
נו, יצא לי קצת לא ערוך בסוף. לא נורא.
חוצפה 445858
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 13:55
שאלה: בחנות המכולת נמצאות 14 רגליים. ברקת מבקשת ממוישה המכולתניק את בקבוק היין ה-‏24 שלה לאותו שבוע. כמה גבות מתרוממות?

*********

הערה:

לשאלה זו, שלא כמו לשאלות מתמטיות רבות אחרות - אין פתרון. זאת משום שבגוף השאלה לא נמסרו כל נתונים באשר לשאלה חשובה אחרת - כמה מן העומדים בחנות המכולת הם מן הנוהגים להרים במקרה כזה גבה אחת, וכמה מן העומדים הם ממפלגת שתי הגבות (שתי גבות לאמא של ירדן - זו שלנו, זו גם כן).
חוצפה 445859
ברקת • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 2/6/2007, 14:09
אני לא מדברת על שאר העומדים (אם כי גם הם בהחלט פקטור). אני מדברת על המכולתניק, אותו אדם שיודע על חיי ומנהגיי כרגע יותר ממה שאמא שלי יודעת. הדברים האלה יעברו הלאה מן הסתם בשיחת החולין הבאה שלו.

לכאורה גם הקופאית בסופר פארם יודעת אותם דברים, אבל לה משלמים (למרות שזה מעט) בין היתר בהנחה שהיא תשתוק.
חוצפה 445862
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 14:38
אז מה אני אגיד? שכשהייתי תיכוניסטית, המכולתניק (דווקא קראו לו בורשטיין. קורה במשפחות הכי טובות) ואשתו ושני הבנים המופרעים שלהם גרו שלושה בתים מאיתנו? את יודעת איך סבלתי? מה נאלצתי לעבור? גרנו בקופסת נעליים באמצע הכביש... וגם ירד גשם!

יאללה יאללה, לא אמרתי לך כבר אלף פעם שתקני את העראק כל פעם במקום אחר? את חתמת למוישה על התחייבות לבלעדיות? (והוא הדין בסופר פארם - למרבה המזל יש הרבה מהם, ואין צורך להסתמך על הדיסקרטיות של הקופאית).
חוצפה 445867
ברקת • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 2/6/2007, 15:04
<דמיין שני לינקים לסיפורי קופסאות נעליים כאן>

אני גם יכולה לנסוע לעיר אחרת, לקנות שם ארגז בקבוקים, ולהזמין אותו במשלוח הביתה כך שאף אחד לא יראה, או סתם לקנות באינטרנט בסיטונות. אבל לא זה הנושא (להרים את הקול) - הנושא הוא המראה שהקניות מהוות למהלך החיים שלנו, וההשתקפות של כל זה בפני המכולתניק. ואגב, אם אני גרה ברחוב פטיש אבל כל הזמן בורחת למכולות ברחוב לכיש וברחוב כריש, גם זו מראה.
חוצפה 445869
ברקת • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 15:10
ובעצם הנושא הוא התרופפות מסוימת של הפיקוח החברתי (מהסוג האמור, יש אחרים) בעולם התאגידי.
חוצפה 445870
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 15:11
חשבתי שההתרופפות הזאת היא דווקא דבר טוב.
חוצפה 445886
ברקת • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 2/6/2007, 23:00
יש פנים לכאן ולכאן :-)
חוצפה 445901
תשע נשמות • בתשובה לברקת יום א', 3/6/2007, 0:17
אין ספק שהצד השני של הניכור הוא החופש. השאלה היא מה עדיף. כאשר חיפשתי דירה הגעתי לשני בנינים. באחד מהם שאלתי "מה עם השכנים?" ונעניתי ב-"מצוין, אנחנו בכלל לא מכירים אותם". בשני היה בכניסה לחדר המדרגות פתק "הדיירים מאחלים למר X החלמה מהירה". ההבדל הזה היה אחת הסיבות לבחירה בבנין השני. מובן שבו אתה יותר חשוף, אבל היתרונות (לטעמי) עולים על החסרונות.

בעולם התאגידי יש גם עיניים בולשות הרבה יותר קפדניות. בסופרמרקט הממושב ללא קופאיות את תעבירי את כרטיס האשראי שלך כשתקחי את העגלה. המחשב יזהה מיד את היסטוריית הרכישות שלך, והוא יידע לת לך פרסומת ליין כאשר תעברי ליד מדפי היין ולקונדומים כאשר תגיעי לאיזור הזה. יותר מזה, הוא יצליב את הרגלי הקניה שלך עם לקוחות בעלי הרגלים דומים ויציע לך את המגזין החדש שלא היית רוצה שידעו שאת קוראת. ואם המחשב של הסופרמרקט יודע מה את קונה שם, המחשב של חברת האשראי יודע איפה את קונה את כל מה שאת קונה, למי את תורמת, איפה את מבלה; המחשב של חברת הסלולר יודע לא רק עם מי את משוחחת אלא גם איפה את נמצאת בכל רגע; ספק האינטרנט יודע איפה את גולשת ועם מי את מתכתבת; גוגל יודע מה את מחפשת; HOT יודעת במה את צופה, וכן הלאה. כל אחד מאלה מצליב את הנתונים שיש לו עם מידע על לקוחותיו האחרים, ובעזרת המידע הזה הוא יכול להגיע להרבה יותר ידע עלייך ממה שהיית מעלה בדעתך. לא מזמן הזדמן לי לראות מפה של חברה העוסקת בבניית בסיסי נתונים שיווקיים גאוגרפיים. הפילוח של סוגי האוכלוסיה במפה הזו לפי מאפיינים שונים פרטני ומדויק במידה כמעט מפחידה - וזו רק ההתחלה.
האח הגדול - עינו בולשת 445903
האייל האלמוני • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 0:37
חוצפה 445912
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 7:22
אני מעלה כאן באוב שאלה ישנה שלי: מה אכפת לי מה האח הגדול יודע, כל עוד הוא משתמש בזה רק כדי להציע לי את המגזין שאני ממילא רוצה לקרוא? הבעיה של ברקת הייתה שהשכן ממול ידע, לא שאיזה מחשב ערטילאי, שרואה בך אוסף של מספרים והתאמות בין שדות שונים במסד נתונים, ידע.
חוצפה 445936
תשע נשמות • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום א', 3/6/2007, 10:28
ראשית, לא בטוח שנוח לי גם שמחשב יתחיל לדעת עלי יותר ממה שהסכמתי לו במפורש ולהטריד אותי בהצעות כאלה ואחרות. זה גם יכול לפגוע בי; למשל, הגוף הפיננסי שקיוויתי לקבל ממנו הלוואה בתנאים נוחים יכול לעקוב אחר התנהגותי הצרכנית, לנתח את המאפיינים ולהגיע למסקנה שאני לקוח שלא כדאי להשקיע בו - לא משום שאני לא עמדתי בתשלומים אי פעם, אלא משום שלקוחות שהמאפיינים שלהם דומים לשלי לא עמדו בהם.

שנית, ברגע שהמידע קיים ונאסף הוא יכול לשמש כל מיני גורמים. הוא שווה כסף למי שמחזיק בו, כך שאותו גוף עלול למכור אותו לגורמים שלא התכוונתי שהוא יגיע לידיהם. הוא חשוף לבעיות של אבטחת מידע שעלולות להביא אותו לידיהם של האקרים או של גורמים עבריניים שישתמשו בו כדי לסחוט אותי או כדי לזהות אותי כיעד מועדף לפשע אחר. הוא עלול לשמש גורמים רשמיים או רשמיים-למחצה שמעונינים לעקוב אחרי או שכריית המידע שלהם מעלה אותי בחכתם גם אם אני תמים לגמרי; אם מחשב השב"כ יגלה שקבוצת המתרגלים בטכניון וקבוצת הכותבים באייל מעורבות בפעילות חתרנית יותר מן הממוצע, מי שמשתייך לשתי הקבוצות עלול להפוך ליעד מודיעיני מבלי ידיעתו ומועמדות שלו לתפקיד הדורש סיווג בטחוני עלולה להידחות ללא הסבר. בקיצור, אתה יכול גם לשאול "מה אכפת לי שלמישהו יש אקדח בחגורה כל עוד הוא לא יורה בי", אבל הנסיון מלמד שכשהרבה אקדחים מסתובבים בשטח במוקדם או במאוחר חלק מהם יורים. אם יש למישהו (האח הגדול) כוח, מתישהו הוא ינוצל לרעה.
חוצפה 445942
ברקת • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 11:53
מה שתיארת כבר קורה - חברות ביטוח מדרגות תשלומי פרמיה על פי מאפיינים סטטיסטיים (הידע הממוחשב רק עוזר לכיוונון עדין).
חוצפה 445947
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 12:03
כן, אלו גם פחות או יותר הטיעונים שעלו בפעם הקודמת. אני אישית לא כל כך מתרשם מהם - למשל, השב''כ ממילא הולך להציק לכמות מסויימת של אנשים, וכריית המידע רק תעזור לו לדעת למי להציק, כך שהשאלה היא האם אני מסוג האנשים שצריך לחשוש מההצקה היותר ספציפית, או דווקא לשמוח שהוא ירד לי מהגב כי המחשב מכוון אותו לכיוון אחר.
עם האוכל בא התאבון 445949
ראובן • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום א', 3/6/2007, 12:10
איך יודעים מראש מתי אתה מסוג האנשים שצריך לחשוש מהצקה?
עם האוכל בא התאבון 445951
דורון הגלילי • בתשובה לראובן יום א', 3/6/2007, 12:20
לא יודעים מראש. יודעים בדיעבד.

___
מה שכן, סטטיסטית, אנשים ששואלים שאלות מביכות מגבירים את סיכוייהם להכלל באותה קבוצה.
עם האוכל בא התאבון 445964
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לראובן יום א', 3/6/2007, 13:48
אני לא יודע, כפי שאני לא יודע אם אני בקבוצה של אלו שצריכים לחשוש מהצקה דווקא אם אין אח גדול. מה שכן, אין לי סיבה מיוחדת להניח שאני נמצא באף אחת מהקבוצות.
חוצפה 445941
ברקת • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 11:50
למה "זו רק ההתחלה"? זה הדבר עצמו.
חוצפה 445956
תשע נשמות • בתשובה לברקת יום א', 3/6/2007, 12:54
זה עוד לא הדבר עצמו, רק גרסה ראשונית מאד שלו. הרבה מהמידע שיכול להיאסף עדיין לא נאסף, הרבה ממה שנאסף לא מנותח ולא מוצלב. האמצעים הטכניים למצות את המירב מהנתונים והמודעות למה שאפשר להשיג בכלים האלה עוד לא מפותחים. אני משער שתוך עשר שנים נראה הרבה יותר ישומים של זה.
חוצפה 445965
ברקת • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 13:54
המודעות ודאי מפותחת, לפחות אצל אלה העוסקים בנושא. הצלבת מידע ממוחשב או אגירתו, או שימוש בו, אינם רעיונות חדשים. כל השאר, כולל שכלול האמצעים הטכניים, הוא וריאציה על הקיים.
חוצפה 445967
תשע נשמות • בתשובה לברקת יום א', 3/6/2007, 14:27
מטוס F-22 חמוש בפצצות חודרות בונקרים חכמות הוא רק וריאציה על המטוסים של מלחמת העולם הראשונה; הרעיון של לטוס ולהפציץ מהאוויר היה קיים וגם השתמשו בו כבר אז. ההבדל הוא רק ביכולת להזיק.
חוצפה 445989
ערן בילינסקי • בתשובה לתשע נשמות יום א', 3/6/2007, 18:30
מתי, לדעתך, הבדל כמותי גדל להיות כל כך משמעותי עד שהוא חוצה סף והופך להבדל איכותי?

(תשובה אפשרית: לעולם לא)
חוצפה 445993
דורון הגלילי • בתשובה לערן בילינסקי יום א', 3/6/2007, 20:41
פרדוקס הערמה.
חוצפה 445994
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לדורון הגלילי יום א', 3/6/2007, 21:22
לא בהכרח, כי ההתקדמות כאן היא בקפיצות, ואפשר לשים את האצבע במקרים מסויימים על קפיצות שהן, אה, קפיצת מדרגה.

למשל: המצאת מכונת הירייה.
חוצפה 446045
דורון הגלילי • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ב', 4/6/2007, 8:21
אני הבנתי את השאלה של ערן (''מתי...הבדל כמותי...'') כשאלה גנרית, ולאו דווקא כמתייחסת למקרה הזה.
חוצפה 446048
תשע נשמות • בתשובה לערן בילינסקי יום ב', 4/6/2007, 9:31
לא יודע. כל מקרה לגופו. יש הבדל איכותי בין צבא לבין אוסף של לוחמים משום שהצבא מאורגן בצורה שמאפשרת לו להפיק יותר ממכפלת מספר הלוחמים ביכולתו של לוחם יחיד; יתכן שזה קריטריון סביר. ברגע שהכמות מאפשרת תכונות שאינן מתקיימות ברמה של היחידים ניתן לדבר על הבדל איכותי. כמובן, אני לא מדייק כאן; המספר לבדו אינו מספיק, צריך תמיד את הארגון שהוא דבר נוסף ועל כן לא מדובר רק בהבדל כמותי (אגב, זה חסרון גם בפרדוקס הערימה: אם הערימה לא תהיה מאורגנת כצבר של גרגרי חול המונחים אלה על גבי אלה היא לא תהיה ערימה ועל כן ההצגה המקובלת של הפרדוקס אינה מדויקת).
חוצפה 446071
אח של אייל • בתשובה לתשע נשמות יום ב', 4/6/2007, 15:04
"A disorderly mob is no more an army than a heap of building materials is a house" - socrates
חוצפה 446072
ראובן • בתשובה לאח של אייל יום ב', 4/6/2007, 15:22
Thus, the difference between a mob lynching and a military firing squad is somewhat similar to the difference between a pile of bricks falling on your head and a house falling on it.
RZ
חוצפה 445872
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 15:44
<אי אפשר להסתמך כל הזמן על דמיונם של האיילים. לנקקי מיד את הקופסאות והנעליים!>

(ובאינטרנט הכי מסוכן לקנות מבחינה זו. כל שוטר היי טק מוצלח יעלה על זה בשנייה).
חוצפה 445873
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 2/6/2007, 16:21
הפתיל החל מתגובה 119965.

הפתיל בערך החל מתגובה 261526, והלינק לקופסת הנעליים המקורית הוא בפתיל הזה בתגובה 261541.
חוצפה 445874
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 2/6/2007, 16:45
אהה. אהמ. אה. נו טוב.
חוצפה 445861
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 14:34
זה סוג של תגובה שאסור לה להיות ערוכה. בהגדרה.
חוצפה 445860
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לברקת שבת, 2/6/2007, 14:16
זווית ראיה יפה!
חוצפה 445289
האייל האלמוני • בתשובה ליהונתן אורן יום ב', 28/5/2007, 9:39
ודאי שאתה יכול. כל מה שאתה צריך הוא לדאוג לקחת את יום החופש בזמן שמתאים לך וללקוחות שלך, ולא בזמן שמתאים למדינה...
חוצפה 445330
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 28/5/2007, 17:32
לא משנה, אבל אני חושב שהוא התכוון שאין ללקוחות ''זמן שמתאים להם'' שהחנות סגורה...
חוצפה 445334
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 28/5/2007, 17:52
אז תשכור עובד שימכור בזמן החופשי שלך...

כאילו, דה, זה חדש בשבילכם? אם תעבוד יותר תקבל יותר כסף, ואם תעבוד פחות תקבל פחות. תרצו או לא תרצו, אלה החיים. אתה רוצה לישון בלילה, אתה מפסיד שעות עבודה, אז אולי נדרוש מהמעסיקים שלנו שישלמו לנו על השעות בהן אנחנו ישנים? ושהמעסיקים ידרשו מהמדינה החזר על הזמן בו העובדים שלהם ישנים? ראבאק....
חוצפה 445372
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 28/5/2007, 21:23
אני חושב שאני מבין מה מפריע לך.
אכן, בדברים מסויימים שקשורים למסחר הגיוני לעשות רגולציה, ובאחרים לא.
הדיון עוסק בשאלה האם יום מנוחה שבועי הוא אחד מהם.
חוצפה 445375
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ב', 28/5/2007, 21:38
אני מבין את הדיון, לא את הטיעונים שלכם.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות