|
||||
|
||||
שכחתי להתייחס בתגובה 445224 לסעיף הראשון בדבריך. אני חושב שהדברים לא שייכים לויכוח (ולכן דלגתי מעליהם בתחילה). אני רק רציתי להסביר, ואני רואה שאפילו אותך שכנעתי, שכולנו לפעמים בוחרים לסכן חיי אדם למען כל מיני מטרות, וזה לגיטימי לגמרי וגם קשה לתאר את החיים אחרת. זאת משום שבקרו אותי על כך שכך אני נוהג בהקשר מסויים. זה שהקבוצה שאוהבת אתרים היסטוריים או קבוצה אחרת לא מתנהגת יפה (אם זה נכון), זה ממש לא לעניין. אשר לטענה בדבר התנהגותם הלא יפה, לגופה, אני איני מסכים עם הטענה הזאת. בזמנו כתבתי מאמר (אולי התכוות אליי) בשם "כנסת בלתי לגיטימית". אבל במאמר הזה לא כתבתי בשום מקום שלדעתי הכנסת אינה לגיטימית בגלל שהיא מחליטה החלטות שנוגדות את דעתי. מה שהיה כתוב במאמר הוא שבעיני הכנסת אינה לגיטימית משום שאני רואה את תפקידו של חבר הכנסת להחליט אך ורק החלטות ברוח הדברים שאותם הציג לבוחר לפני הבחירות, ואם הוא מאמץ עמדה נגדית הוא מועל בתפקידו. השופט אדמונד לוי בדעת המיעוט שלו ניסח זאת בדברים דומים: סטיה בלתי סבירה מרצון הבוחר. אילו מצנע שהציג אז עמדה של נסיגות חד צדדיות היה נבחר ברוב גדול ואחר כך אומר שהוא מצפצף על הבטחותיו, מספח שטחים נרחבים מרצועת עזה כולל גוש קטיף ובונה גדרות בתוכה, והכנסת הייתה הולכת אחריו, הייתי אומר שהכנסת בלתי לגיטימית גם כן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |