 |
לא תגרור אותי לדבר סרה ברב וסרמן, שכתב את דבריו מתוך התנגדות לציונות ולא מתוך נבואת מלחמה, ואשר יכול היה לתת את נפשו, אך לא היתה לו שום זכות להקריב את תלמידו. ואסתפק בזאת.
מגוחך בעיני להתווכח על שתי דמויות מן המאה ה-18 ומתחילת המאה ה-19, ועל כמה תלמידים שלהם, שאתה מביא כראשית הציונות. תלמידיו של אחד מהם הגיעו ארצה משום שכאן היה זה נוח להקים כולל ולחיות על תרומות ונדבות ועדיין להיות בחלקם אנטי-ציונים גאים, אבל גם לזה לא אכנס.
אם אתה חושב שהקונגרס הציוני בבאזל (1897), וכ-20 הקונגרסים שאחריו (עד אמצע שנות ה-30), וכן העליות הציוניות-סוציאלסטיות למן הראשונה (החל מ-1881), דרך השניה, שלישית, רביעית ועד לחמישית (החל מ-1929) - היו "אחרי השואה" - תבורך. האלמוני מתגובה 445172 צדק, אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר.
שלום ולא להתראות, ואם זה עושה לך טוב - אל תתן לעובדות שציינתי לבלבל אותך, אלא צעק בקול גדול: "הצד השני מצמץ קודם! ניצחתי!"
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש