 |
אני אפתח בוידוי קצר שהרבה שותפים לו, ואיך שלא אומרים את זה-זה נשמע רע, אבל סופסוף עפ"י טעמי האישי יש מה לשמוע ברדיו ולא רק רשת ג'. כן כן, אפילו גלגל"צ הקלילים זונחים לרגע את בריטני ספירס ומכבדים את ציבורם המיואש בשירים ישראלים (אגב, לאו דוקא עצובים, כעיקרון כל שיר שהוא לא בקצב הדאנס).
ובלי קשר למוזיקה אם תרשו לי רגע, בתור תלמידת תיכון שמואסת בנורמה ובבנאליות, אני לא יודעת מתי הזדמן לכם להיות בטקס בית ספרי ליום זכרון כזה או אחר. אצלנו לפחות, יש מי שאחראית על הטקסים והיא כ"כ עייפה מהם שזה תמיד נראה אותו דבר, ואם ממש נועזים אז משנים את סדר השירים. מה שזה יוצר זה שזה מעלה את רף הגירוי לעצב של הנוכחים וכל שנה מספר האנשים שהטקס נוגע לליבם קטן. האוירה נשארת פחות או יותר בטווח החצי שעה של הטקס.
לרדיו יש תפקיד לא מבוטל בימים טרופים אלה, ולא חסרים ימי זכרון בארץ. השירים לא אמורים להעציב אותנו ולא להעביר שברי קרב במוחנו הדלוח. השירים אמורים להזכיר לנו כשנפתח את הרדיו שהיום יום הזיכרון. ולי זה נשמע לא הגיוני להשמיע היי-פייב ביום שכזה. מי שלא מתאים לו תמיד יכול לשים דיסק, להיות עצוב או לא, אם נוגע לו או לא. אבל זהו יום אבל לאומי, ולכן "בתי העינוגים" סגורים, וזה לא אומר שמי שרוצה לא יוכל לראות את אוסטין פאוורס בוידאו. זה רק בא להצביע על רוח מסויימת ביום לא שיגרתי במיוחד.
ובאמת, בימים כאלו לא יזיק להזכיר לכולם שיש מוזיקה ישראלית, עברית ושות'. יש לי ידיד קרוב שחובב מוזיקת גלגל"צ ואמ.טי.וי שזה ההפך הגמור ממני שמעדיפה רוק ישראלי ישן נושן (בעיקר ההוא בכותרת). אז פתאום בטלפון הוא מספר לי איך בכל התחנות שהוא תמיד אהב לשמוע יש שלום חנוך ואריק איינשטיין. "דכאון", הוא אומר לי. וזה בדיוק מה שאמור להיות.
אני רק חושבת על כל האקו"ם שהרוויחו שלום חנוך על 8374 השמעות ב-5786 תחנות עם 756 ביצועים שונים של "כי האדם עץ השדה", ושל יהודה פוליקר ש"אפר ואבק" נוקה היטב מהאבק בכל תחנות הרדיו.
שוב הארכתי. אין לי שליטה על זה, וזה עוד אחרי צנזורה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש