בתשובה לאפופידס, 24/05/07 0:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מבלי להביע עמדה"?! כל מה שאתה עושה (כאן, ובשגרה בנושאים אלה) הוא הבעת עמדה חד צדדית, המבטאת את הגישה ללא חרטה, ללא ספקות וללא האשמה אישית שלך בנוגע לארצות ערב והיחס לערבים. דוגמאות "לא ערביות" לא חסר לצד שכנגד: מתוך גרמניה שהובסה במלה"ע הראשונה, עלתה גרמניה הנאצית שהאשימה את כולם חוץ מעצמה, צרפת ובריטניה שהאשימו בתורן את הנאצים במקום לעסוק באוזלת היד שלהם, יוון ותורכיה וסיפור קפריסין, הארמנים והתורכים, מלחמת סין-יפן (והרשימה אינסופית אבל אני מקווה שהתמונה ברורה יותר). האחריות לאופן הקמת מדינת ישראל ב 48, תוך כדי הסכסוך עם העולם הערבי, היא בעיקר של הצד היהודי הבלתי מתפשר, שהתמיד עשרות שנים אח"כ עוד בבדלנותו היהירה, ולכן אין לערבים עניין בהכאה על חטא דווקא כאן. דרישה לכך מהפלסטינאים היא עיוורון לתרומתנו כיהודים למצב ובעצם ביצוע המעשה בו אתה מאשים אותם: גלגול האשמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי: "מבלי לקבוע עמדה בעניין בדברים נוספים שעלו בדיון". כזכור לך, דעותיי בנושאים אלו שונות מאלו של רוב המשתתפים בדיון, ואלו של דב בפרט (אני מתומכי אוסלו ופינוי גוש קטיף). בתגובה 444765 השתדלתי שלא להביא דעות, אלא לצטט את מה שאני רואה כעובדות. אתה רשאי לנסות להפריך עובדות אלו, אלא שהדוגמאות שהבאת אינם עושות כן. לו היית טוען בדוגמאותיך שלאורך מאה או לפחות חמישים שנה, לא היה רובד בציבור הגרמני/ישראלי/צרפתי/בריטי וכו' שדיבר מתוך חרטה וספקות עמוקים כלפי האחר, עד כדי כך שאף ספר אחד לא נכתב ברוח זו, היתה בכך התמודדות עם העובדות, אותן מציינים המזרחן וכן היסטוריון (שלמיטב ידיעתי הוריד את אלון מרעיון א"י השלמה). שוב, הנקודה שהעליתי אינה מי עשה מה למי, אלא נדירות/היעדר החריגים החושבים ומדברים אחרת במכלול הערבי, ותהא המציאות אשר תהא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה רואה כעובדות הן בעצם דעות, המשמיטות באופן ציני את המכלול השלם. כשהעובדות המתארות גם צדדים נגדיים לא נוחות לך, אתה מנפנף אותן ב"הדוגמאות שהבאת אינן עושות כן" - למרות שאלו בדיוק הדוגמאות שנועדו להראות שאף צד לא סובל מחרטה וספקות, כשזה מתאים לו, (ועכשיו זה יותר מתאים להם, מה לעשות). אבל מאחר ואתה בעצמך חסר ספקות, הרי לא תרשה לפרטים הקטנים להפריע, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלשנינו אין מה להוסיף בסוגיה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצד היהודי הבלתי־מתפשר"? זה שתמך בתוכנית החלוקה למרות התנגדות "הצד הערבי"? זה שהעדיף מדינה ערבית עצמאית לפי תוכנית החלוקה של האו"ם עד שהתברר שזה בכלל לא מעשי, מכיוון שאין הנהגה מקומית ומדינות אחרות כבר השתלטו על השטחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבלתי מתפשר: זה שביצע מדיניות של הפחדת וגירוש האוכלוסיה הערבית במלחמת העצמאות, זה שקיבל תוכנית "או"ם שמום" *שידע* שאינה מעשית ולא תתקבל ע"י השכנים, זה שלא טרח לפני ואחרי ליצור איתם מגע ישיר בשום שלב עד שסאדאת בעצמו הגיע ב 77, זה ששוב שיתף פעולה עם המעצמות כדי לתקוף את השכנה הדרומית בקדש, זה שתמונת ה"אימפריה הישראלית" מנעה ממנו להתחיל מו"מ כשהוא בשיא כוחו לאחר ששת הימים, שידע להגיב בבירור ל"קזוס בלי" במלחמה אך לעולם לא בהידברות, אבל תמיד "ידו היתה מושטת לשלום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערבים אצלך הם "הצד הערבי". מדינות ערב הן אילו שמנעו הקמת מדינה ערבית על השטחים שנכבשו במלחמת העצמאות. ההנהגה הערבית המקומית בארץ לא רצתה להסכים גם לתוכניות יותר נדיבות מהצעת החלוקה של 1947 . מעשי אכזריות לפני 1948 היו בשני הצדדים. אולם ההנהגה הערבית המקומית התמוטטה כמעט לחלוטין עוד לפני המעבר של היהודים להתקפות יותר יזומות באפריל 1948. כשאנחנו היינו בשיא כוחנו ב־1967, היתה החלטה נחרצת של מדינות ערב להמנע מכל מגע שהוא עם ישראל. (מבצע קדש היה כמובן טפשי בדיעבד עקב החבירה עם המעצמות הלא נכונות. כמובן שעצם הרעיון של שיתוף פעולה עם המעצמות כנגד שכנה תוקפנית הוא פסול מעיקרו) נחמד לחשוב שאנחנו עשינו את כל הטעויות והצד השני צח כשלג. משום־מה זה לא מסתדר לי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |