בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/05/07 7:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שאלתי על ציטוט ישיר מדבריך ואתה עונה לי במה שמצטייר כהתחמקות (לא ששאלת האדמות בדמשק איננה שאלה שאתה יכול לטעון שיש בה עניין). נראה לי שבמקום תשובה יש מעין בריחה לנושאים חצי אירוניים חצי לא רלבנטיים בעליל. אני אשאל פעם נוספת: לאור ההתנגדות שהבעת בעבר לכל אופק מדיני וקביעה של מטרות על ("קודם להפסיק את הטרור, זאת המטרה" אם לעשות פרפרזה על מה שאני זוכר מדבריך), איך זה מתיישב עם הציטוט לעיל שרואה בשליטה עד האוואלי אמצעי להגיע להסכם ולא רק (או אולי בנוסף) שיטה ואמצעי לטיפול בסיטואציה ספציפית של איומי טרור? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתשובתי הייתה עניינית. זה לא שאני *מוכן* להגיע להסדרים מדיניים. אני *רוצה* להגיע לכאלה, אבל להשיג בהם הישגים, ולא לקבל מהם כמובן מאליו את דרישות הצד השני. היכן ראית בדברי משהו דומה ל "קודם להפסיק את הטרור" ? נהפוך הוא. בניגוד למנהיגינו אני מוכן להיענות לאסד ולדבר עמו מחר. אבל איני יודע אם הוא יסכים כשאציג את עמדתי ובה סרוב מוחלט לותר אפילו על גרגר אחד מהגולן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני *רוצה* להגיע ל[הסדרים מדיניים], אבל להשיג בהם הישגים, ולא לקבל מהם כמובן מאליו את דרישות הצד השני." לי שנשמע כמו להגיד את המובן מאליו, כך שזו אמירה חסרת משמעות. אלא מאי, מה שכן משתמע הוא שאין ברצון הזה חתירה להסדר אלא בפרשנות שמרנית חתירה לקבלה מוחלטת של דרישותיך, ובפרשנות מרחיבה (שיש לי הרושם שהיא זו שיותר קרובה לכוונה האמיתית) לא להגיע להסדר כלל וכלל. בכל מקרה, אפילו התגובה הזו שלך לא עולה בקנה אחד עם מה שכתבת שם למעלה, שכיבוש עמוק בלבנון מטרתו הגעה להסדר, כשההנחה היא שמדובר על הסדר עם לבנון ולא עם אסד על הגולן, שזה הסדר אחר (אם כי משיק). בתגובה 76135 כתבת שדיבורים על אופק מדיני בזמן מלחמה מערערים את היציבות, והנה בציטוט לעיל אתה כן מדבר על כיבוש בלבנון - שזאת מלחמה לכל הדעות - על מנת להגיע להסדר, וכאן אני רואה חוסר עקביות בדעות. אלא שלאור מה שכתבתי בהתחלה ל הפרשנות המרחיבה של דבריך, אין בהם למעשה שום חוסר עקביות. נקודה חשובה היא שאתה מושך כל הזמן לתוכנו של האופק המדיני ואילו אני מנסה לברר קודם כל את העקרונות לפיו יש לעצב או רצוי לעצב אופק מדיני. הרי אפילו בכדי שתוכל להילחם בטילי הקאסם אתה צריך אופק מדיני, או לפחות מטרות על שלאורן תיגזור כיצד תילחם בהם. למשל, אתה יכול לשאוף לנקוט בשיטה שישראל נהגה בשנות השישים (אם כי מסיבות שונות מעט כמובן), שבה תושבי הדרום סופגים הרעשות לתקופה מסוימת כדי לצבור מצד אחד סיבות להתקפה כוללת על רצועת עזה, וגם כדי לגרום לשחיקה פלסטינית פנימית וירידה במניות שלהם בעולם. מצד שני אתה יכול להילחם בקאסם בכל העוצמה העומדת לרשותך מתוך מטרה לחסוך כל טיפת דם ישראלית באופן מיידי כדי להרוס לגמרי ובאופן מוחלט את היישות הפלסטינית בעזה. אני רק שולף אופציות מהשרוול, ולא התעמקתי יותר מדי בהשלכות המורכבות שלהן. אבל זה מראה לך כיצד המטרות העל שלך, האופק המדיני מכתיב לך, ומצמצם מאד את חופש ההחלטה שלך, מכיב לך מה אתה יכול לעשות וכיתד להגיב. (ואגב, שתי האופציות שהצעתי לא כוללות בכלל שום אופק מדיני אלא רק מטרות אסטרטגיות, ובזה חולשתן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמד המילים "אופק מדיני" הומצאו בהקשר ברור של נסיגה וויתורים, תמיד מדובר באיזו הצעה קוסמת שנגיש לצד השני שתשכנע אותו לקבלה, ולהפסיק את שפיכת הדם . לכן, למרות שתמיד אני בעד הסדרים מדיניים, אני מסתייג בעת מלחמה מהצהרות חוזרות ונשנות בנושא זה. צווחות בעת מלחמה "אני רוצה הסדר. אני רוצה הסדר." כמוהן כהצעות כניעה, ומפריעות בפרוש למטרות המלחמה. אני חושב שהמובאה שהבאת מדבריי באה בשיא האינתיפאדה. בסופו של דבר, הדברים לא הלכו לקראת הסדר אלא למבצע חומת מגן שהביא ליציבות ולרגיעה ייחסית בגזרת יהודה ושומרון. לו היה המצב דומה גם בגזרת עזה והיה מתנהל מבצע מלחמתי שהיה מרגיע את המצב גם שם, ולא מאפשר להם אופציה של אלימות, בדיוק כפי שזה ביהודה ושומרון היום, היה נוצר בסיס שבו אפשר היה לעבור להסדרים מדיניים, להציע הצעות ולהיכנס למו"מ, עם סיכוי להשיג הסכם שבו יש לנו הישגים. אבל גם אז בלי המילה "אופק". היא מעצבנת אותי. :), וגם בלי להתחנן. כי זה רק ישחק לרעתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מבין שמצב מלחמה קיים במדינת ישראל מ-1948 ולכן אסור לדבר על אופק מדיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון שזו דעתי, אתה טועה, למעט המילה "אופק" שצריך להשאיר אותה במשמעותה המקורית. אופק זה משהו שלעולם לא מגיעים אליו. זו שאיפתך כשמדובר בהסדרים מדיניים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא. האם לזה התכוונת או שהתכוונת שאסור לדבר על שלום בזמן שמתנהלת מלחמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שאסור לנהל מלחמה כשמדברים על שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אתה מסכים עם אנשלוביץ. כדי לא לדבר על שלום מנהלים מילחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. כדי לא להילחם חייבים לדבר על שלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הסברתי וגם הבאתי שתי דוגמאות לדעתי. הרי כל הויכוח התחיל מכך שהזכרתי הסכם כשנשלוט בדרום לבנון עד האוולי. בתגובה מאוחרת יותר אמרתי שרק שליטה בכל רצועת עזה ויהודה ושומרון יכולה לשמש בסיס להסכם. אבל כשמתנהלת מלחמה, הילחם עד שתגיע למצב שבו יתרונך ברור ומשם תחשוב על הסדרים מדיניים, ולא כאשר אתה ברצפה. נראה לי שהבנת ואתה מבין זאת כל הזמן אבל בכל זאת מנסה להתחכם, ואני לא מתכוון להמשיך בכך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |