בתשובה לנועה, 05/05/00 17:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאשר את "מטילה" על אמן ליצור יצירה, על פי מפרט ספציפי ודרישות מדויקות כפי שהעלית, הרי שתקבלי ג'ינגל - שכן זו הגדרתו. אמנות יכולה להתבצע ע"פ הזמנה (ע"ע באך, למשל), אך חייב להיות חופש אמנותי מסוים במסגרתו יכול האמן להתבטא. התנאים שהצבת מטילים בספק רב אפשרות קיומו של חופש אמנותי כזה, ואני תוהה - האם באמת תרצי להאזין לשירי שואה שנכתבו לפי הזמנה או זכו במכרז? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן ואני טועה, אך האם לא כתב מוצרט את הרקוויאם - שבעיני היא אחת מיצורותיו המשובחות ביותר, אם לא הטובה בהן, בהזמנה? ירבו הג'ינגלים הללו. ותגובה גם לירדן. הדוגמאות שהזכרת בפסקת ההמשך למאמרך מקובלות עלי מאוד. אך, ואך חשוב.נראה לי שהבעיתיות בהטלת משימות אומנותיות ברורות לכל. אך אם זאת ניתן גם לבצען על הצד הטוב ביותר. קיימים מספיק טכסטים רגישים מצמררים ומצוינים על השואה. טכסטים שלעניות דעתי יכולים בהחלט להיות מתאימים להלחנה. כמו ילדי הצל של בן ציון תומר, כמו רבים משיריו של דן פגיס. כמו טכסטים אינספור שנכתבו על אבל כללי ויכולים להיות מולחנים בהקשר זה. ולא אוסיף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תסתכלי בהערתי המקורית תראי התייחסות לעבודות-לפי-הזמנה של המלחינים הקלאסיים הידועים (באך, במקרה שהזכרתי). עם זאת, חוששני כי קיים הבדל המשאיר את טענתי על כנה: מוצרט (ובאך) הם היוצאים מן הכלל, לא הכלל. בכשרונם - לא בהיותם קבלני מוסיקה. קיימים, ודאי, אלפי רקוויאמים אחרים אותם אנו לא מכירים ולא נכיר לעולם, שכן הם נבלעו בין דפי (התוים) של ההסטוריה - אולי בצדק. במאמר מוסגר - יש כאן עניין מסויים בקשר שבין מתימטיקה, מוסיקה ורגש. מוצארט היה מיומן מספיק על מנת לגרות לך לרגש עמוק באמצעות יצירה שכתב לפי הזמנה, ויתכן מאד שכלאחר יד. באך כתב יצירות הנשענות כמעט לחלוטין על חוקים מתימטיים ברי ניסוח - ועדיין יתכן שהן ירגשו אותך מאד. ולהבדיל אלפי הבדלות - אם מאד ארצה, אוכל גם אני לכתוב קטע מוסיקלי שיגרום לך לעצב קל. יש אלמנט מכאני מסויים בכתיבת מוסיקה המיועדת להפיק רגש זה או אחר, והשאלה "איפה כאן האמנות" היא, למיטב ידיעתי, חסרת תשובה קוהרנטית. בכל אופן - אני חייב להודות שהרעיון להטיל על אמנים כתיבה והלחנה של שירי שואה חדשים גורם לי בחילה. יש די והותר מזה, תודה רבה. עדיף היה לעודד את האמנות בכלל - היא זקוקה לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממליץ מאוד לקרוא, אבל רק למי שיש זמן וסבלנות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אניח שאתה מתייחס ל-GEB (גדל אשר באך, של הופשטדטר, או איך שלא מאייתים את השם שלו...), שמונח לי יפה יפה על מדף הספרים, עדיין בתוך השקית של סטימצקי, ומחכה ליום שבו יהיה לי אומץ להתחיל לקרוא את התפלצת. (הערה זו נכתבה כשירות לקוראים שלא הבינו על מה הוא מדבר) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |