|
||||
|
||||
נראה לי שפופר טוען יותר מזה. באופן גס, אפשר לחלק את כל הידע בעולם לארבעה חלקים: ידע שהופרך, ואף אחד לא מתייחס אליו ברצינות; ידע שהועמד במבחני הפרכה שונים ועמד בהם בגבורה, ולכן כן מתייחסים אליו ברצינות (אם כי לא מאמינים בו באופן מוחלט); ידע שלא קיימים מבחני הפרכה שהוא יכול לעמוד בהם, ולכן לא מתייחסים אליו כאל ידע מדעי בכלל; וכל השאר, שאולי ניתן להעמיד למבחן אבל אף אחד עדיין לא עשה זאת, ולכן גם הוא חסר משמעות כרגע. כלומר, הדבר היחיד שבאמת זכאי לתואר "ידע" הוא מי ששייך לקבוצה השניה. לי נראה שאתה מתמקד כאן רק בשלב המעבר מהקבוצה הרביעית לשניה, שאכן מכיל פסילה ולכאורה "לא לומדים בו שום דבר חדש". אבל זו פשוט התעלמות מהעובדה שדברים חדשים נכנסים כל הזמן לקבוצה הרביעית, ולכן ידע חדש נוצר כל הזמן, גם בשיטתו של פופר. |
|
||||
|
||||
ומה הסברו של פופר לכך שדברים חדשים נכנסים כל הזמן לקבוצה הרביעית? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מה פופר אמר על כך ספציפית, אבל לא ברור לי למה זה זקוק להסבר. דברים נכנסים לקבוצה הרביעית כי בני האדם חוקרים ומעלים השערות ותיאוריות, ופופר לא פוסל את זה. הוא פשוט אומר שזה לא נגמר שם, ושכל עוד זה תקוע שם זה לא מדעי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה מאד חשוב, כי אם ישנו תהליך סלקציה קודם לפני שמגיעים רעיונות לחלק הרביעי, הרי זה יכול לשנות את התמונה לגמרי. |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני מבין את פופר (ואני לא מבין), המעבר מהקבוצה הרביעית לשנייה *הוא* תהליך הסלקציה. |
|
||||
|
||||
וזו חולשה אחת של המודל שלו. כי לפני שבודקים תיאוריה אל מול המציאות, ישנם מנגנוני סינון רבים. קודם כל צריך לדעת שיש תיאוריה כזאת. אחר-כך צריך להשיג תקציב על מנת לנסות ולהעמיד את התיאוריה הזו במבחן הפרכה. אחר-כך צריך לפרסם מאמרים על התיאוריה הזאת. במשך כל הזמן הזה אתה חייב לדאוג למעמדך האקדמי. כל אחד ואחד מאלה הוא מסננת דקה להפליא. גם דעת הקהל האקדמית היא מכשול לא קטן. שאל את שכטמן. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי באיזה מובן זו "חולשה" של המודל. מה לדעתך המודל הזה מנסה להשיג? עד כמה שאני מבין, הוא לא מנסה למדל באופן מושלם את הצורה שבה מתקבלות תיאוריות מדעיות, אלא להציג מנגנון סינון בסיסי שיבדיל תיאוריות מדעיות מכאלו שאינן מדעיות. |
|
||||
|
||||
המודל שלו הוא לא רק מודל של תיאוריות מדעיות, אלא מתיימר להיות מודל של הידע, וככזה הוא חלש כיוון שהוא מניח סוג אחד, יחסית חסר משמעות, של סינון, כאשר רוב הסינון הוא מובנה חברתית, ולא תלוי בהפרכה. גם הקונספט שלו של הפרכה מאד לוקה בחסר, כי מדענים כל הזמן ''מפריכים'' את התיאוריות שלהם, אבל טוענים שמדובר בתקלה במכשור, וכן הלאה. כשמצליחים לעבוד שוב ושוב ובסופו של דבר להריץ ניסוי שעובד, אז הכל מסתדר, אחרת יכולים להשאר תקועים במודל שגוי שנים, בגלל שלא קם לו מודל מתחרה, כתוצאה מאותם מנגנוני סינון שפופר מתעלם מהם לחלוטין. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה מייחס למודל שהצגתי כאן (שהוא בסך הכל הצורה שבה אני מבין *חלק קטן* מדבריו של פופר) יותר יומרה משיש לו. אגב, עד כמה שזכור לי הוא מתייחס גם ל"הפרכות" שנובעות משגיאות מדידה, אבל אני לא זוכר מספיק כדי לסנגר עליו כאן. אני פה רק כדי להגיב להערה הראשונית (השגויה) שלך, לפיו פופר יודע רק להרוס, לא לבנות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |