בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 13/05/07 0:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תסלח לי שאני לא מאמין לך. זכותך כמו כולנו לחיות כראות עיניך, אבל כמו רובנו אתה מוכן לוותר על חלק מהחופש שלך ואורחות חייך, שמותאמים בד''כ למה שנוח לך (אני מניח), לטובת מטרות שנראות לך נעלות. המילים ''אין לי בעיה להאמין'' מוכיחות את הנקודה, אין לך בעיה להאמין, אבל אתה לא מאמין בזה. אתה מוכן להאמין כדי ליצור שוויוניות מדומה. רק לעיתים נדירות אני רואה באורח החיים החילוני ויתור על תענוג זה או אחר שלא לטובת מטרה מוחשית (שירות במילואים בהתנדבות הוא מיוצאי הדופן), לכן קשה לי לראות סימטריה בין אורח החיים שאני נאלצתי לוותר עליו (קידום אישי, נהנתנות) לבין זה שמוותר עליו החרדי שהולך לשרת בנצח יהודה (נח''ל חרדי). הצבא נאלץ לשפוט כדי להחליט מתי הוא מוכן להתפשר עם אדם ומתי לא, אי אפשר להחיל דין אחד על כולם כי אז אתה מקבל עודף מתאבדים מחד ואי מיצוי פוטנציאל מאידך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודת הזמן הנוכחית אתה צודק. קח את 100 השנים האחרונות ותראה האם תמיד בהכרח חילוניות=נהנתנות וחרדיות/דתיות=ויתור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, הנקודה היא שזה לא מתפקידו (וכנראה גם לא מיכולתו) של הצבא לשפוט האם אני מאמין או לא מאמין בזה. תפקידו הוא רק לכבד את האמונה הזו. מכיוון שהוא לא עושה זאת במקרה שלי וכן במקרה של החרדים, אני סבור שהסיבה לכך היא הכוח הפוליטי שיש לקבוצה הזו, ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה יש להם כוח פוליטי בנושא ? למה יש ישיבות הסדר, גדוד חרדי, רבנות צבאית, פטור לחרדים וכו' ? כי זה באמת חשוב ומהותי להם. אם לחנונים היה חשוב לשמור על אורח חייהם, הם היו מתאגדים ומקבלים מהצבא מה שהם רוצים, כי הצבא צריך אותם לעתודה וליחידות הרלוונטיות. אם הצבא היה מכבד את האמונות של כולם בצורה שווה, הוא לא היה יכול לתפקד. כל חייל שני היה מצהיר שארוחת ערב משפחתית עם אמא זה סלע קיומו ואף אחד לא היה נשאר לשמור. מצד שני ישנם חיילים שבאמת יתאבדו אם לא יתנו להם לצאת כל יום הביתה, יש להם קשיים אמיתיים להתמודד עם המערכת. דרך מקובלת לשפוט היא לראות מה אדם מוכן להקריב כדי לקבל משהו, מספר פעמים בשירות דרשתי דברים שנראה לי שהגיעו לי בניגוד לדעת מפקדי, כשהובהר להם שאני מוכן ללכת לכלא אבל לא להתפשר, תמיד קיבלתי את מבוקשי (לכלא לא הצלחתי להגיע). כמובן שזה לא נכון לכל דרישה, אבל הצבא כן נוטה להתגמש מקרים מהותיים. אני מסכים שעם החרדים זה נובע מכוח פוליטי, אבל יש גרעין אידיאולוגי מאחורי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש משנה. אין מספיק חנונים (ואין להם מספיק כריזמה) כדי שתהיה מפלגה שתשיג הישג כלשהו. אפילו תומכי הלגליזציה של הסמים (קבוצה גדולה יותר, לדעתי) לא מצליחים להעביר מפלגה את אחוז החסימה. זה לא עניין של כמה האידאולוגיה בוערת בעצמותיהם. אגב, אני לא בטוח שנכון להביא את עצמך בתור דוגמה. מה הייתה מהות הדרישות שלך? אם היא הייתה על עניינים שנובעים מהיותך דתי, הגיוני יותר לצפות שהמפקדים יהיו קשובים יותר לדרישות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי דווקא על מסגרת מפלגתית, למשל דרישה של עתודאים לעתיד לחופש בימים בהם מתקימים טורנירים של RDND היתה מתקבלת בצהל אם היא היתה מגיעה כתנאי סף מחצי מהמועמדים. לגבי הליגליזציה (תומך של הרעיון, לא אוהב את המפלגה), מול קבוצת התומכים הנלהבים יש קבוצה גדולה בהרבה של מתנגדים נלהבים לא פחות. אם שאר הציבור היה אדיש לרעיון, היה להם סיכוי טוב בהרבה. דרישות בנושאי דת מעוגנות כיום בפקודות מטכ"ל, לכן מפקד חייב להענות להן, אבל תנאים בסיסיים עבור מי שמקפיד לא תמיד מתקיימים. למשל ברוב הבסיסים יש עירבוב למעשה בין בנים לבנות, חוסר הקפדה על צניעות ושאר דברים שחשובים להם (ומצד שני, גם אני לא היתי מוכן להתפשר על חוסר הצניעות של הבנות :). הדרישות שלי נגעו בעיקר בזכות לצאת למבחנים בפתוחה גם כשזה מאוד לא נוח למפקדים שלי, סירוב לשרת ביחידה מסויימת כי היא לא היתה "חמה" מספיק וכו'. מבחינת הצבא, לפחות הדרישה השניה היא קפריזה (והראשונה נדרשה ממקום בו יש לי הרבה מה להפסיד, כאשר בד"כ לא מתעקשים על זכויות) ואין שום סיבה שהצבא לא ישתמש בי איפה שנוח לו באותו רגע, אבל בגלל שבשבילי זה היה עניין מהותי, קיבלתי את מה שרציתי (ואני חושב שגם הצבא הרוויח מכך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...היתה מתקבלת בצהל אם היא היתה מגיעה כתנאי סף מחצי מהמועמדים.'' בדיוק הנקודה שלי. אין מספיק חנונים. מדבריך המצוטטים מתקבל הרושם שההתחשבות הצבאית נובעת לא מעומק האידאולוגיה או הנכונות לבצע הקרבות עבורה, אלא מכמות האנשים שמחזיקים בה. אגב, אני בצבא קיבלתי הטבות די מפליגות בכל הנוגע ללימודים בפתוחה, בלי שאצטרך לאיים על אף אחד. פשוט היה לי מפקד טוב. ברמה הטקטית-אישית, אני דווקא מאמין שרבים האנשים שמצליחים להסתדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק ברמת הקבוצה למספרים יש כוח, גם הגישה הכוחנית היא לא היחידה שעובדת בצבא ועדיף לא להשתמש בה כלל, אבל כמו שכבר אמר אל קאפונה "You can go a long way with a smile. You can go a lot farther with a smile and a gun". (ויקיציטוט). היתי אומר שהנכונות של הצבא להתפשר עם קבוצה תלויה במכפלת גודל הקבוצה בנחישות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא נכון להתעלם מכך שהצבא מושפע מפרמטרים חיצוניים - בפרט, הכוח הפוליטי שיש למפלגות הדתיות (ואינו קשור בהכרח לגודלן אלא גם לעובדה שהן מהוות ''לשון מאזניים''), אבל נראה לי שפחות או יותר מיצינו את הדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם הערה לא רלוונטית, לגבי "היתי אומר שהנכונות של הצבא להתפשר עם קבוצה תלויה במכפלת גודל הקבוצה בנחישות.": לפעמים היא תלויה במכפלה הזאת ביחס הפוך (כלומר כמה שהקבוצה יותר קטנה ופחות נחושה יש לה יותר סיכוי לקבל פשרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לתת דוגמא ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי כמה אתם וכמה אתם נחושים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורח החיים החילוני של בן אדם שמתגייס לצבא ועם הזמן נאלץ לצאת למלחמה יכול לגרום לו לוותר על החיים בכלל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |