|
||||
|
||||
אכן, האינטואיציה שלנו עובדת רע מאד בכל הקשור להסתברות וסטטיסטיקה, כפי שהראו טברסקי וכהנמן ורבים אחריהם. זאת עובדה מפתיעה במיוחד עבור הפסיכו-אבולוציונים, ואני מתפלא שלא עוסקים בה הרבה. נראה לי שאינטואיציה הסתברותית היתה צריכה להיות בעלת ערך רב לחברות של ציידים-מלקטים, בשאלות קיומיות רבות. אני מתכוון לשאלות כמו איפה יש סיכוי למצוא יותר פירות בשלים ע"ס שיכלול הסתברותי של גורמים כמו נסיון העבר, התנאים האקלימיים, קירבה לאוכלי פירות אחרים וכד', וכן בקבלת החלטות של עלות/תועלת עפ"י התוחלת של פעולות מסוימות, למשל, אם הסיכוי להפצע או להיהרג ע"י נסיון צייד של חיה מסוימת שווה את הסיכוי להשיג בשר. |
|
||||
|
||||
יש לנו אינטואיציה טובה לחלק מהדברים, וגרועה לדברים אחרים. השאלה היא מה הסבירות שהיינו זקוקים לאינטואיציה כזו במהלך ההתפתחות שלנו. (דוגמא לא רלוונטית אבל חביבה עלי: יש לנו פחד מולד מנחשים, אבל אין לנו שום פחד מולד מרובים, וזאת למרות שבעולמנו הרבה יותר אנשים מתים בגלל רובים מאשר בגלל נחשים). דבורים, למשל, "עושות" חישובים כאלה. אם בשדה מסויים יש סיכוי של 80% למצוא צוף, ובשדה אחר סיכוי של 20%, אזי 80% מהדבורים, בממוצע, ילכו לשדה הראשון, ו- 20% ילכו לשדה השני. (כאן אנחנו גם נכנסים לרעיון של "תודעת כוורת", מה שמקשר אותנו לדיון על החדר הסיני של סרל במאמר על צריכת סמים (למרות שכבר אף אחד לא זוכר שבכך עוסק המאמר)). למעשה, אי ההבנה שלנו את הסטטסיטיקה עשויה להיות בעלת יתרון אבולוציוני. טיגריסים, למשל, אינם יכולים לעשות יותר מנסיון אחד או שניים למרדף אחר טרף לפני שמאגר האנרגיה שלהם נגמר - הגוף שלהם הוא מכונת ציד משומנת, וככזה אין לו בכלל מאגרי שומן. אם הוא אחת לעשר פעמים הוא יצא למרדף אחרי טרף שיש לו סיכוי של אחד לעשר לתפוס - יש סיכוי לא קטן שהוא ימות לפני שיצליח לצוד ולמלא את מאגרים. עדיף לוותר על הסיכוי הזה, ולצאת בכל פעם למרדף אחרי טרף שיש סיכוי של תשע לעשר לתפוס אותו. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין איזה יתרון אבולוציוני יש לטעויות שאנחנו (או אפילו הטיגריס) עושים. גם הטיגריס צריך לדעת אם סיכוי של תשע לעשר מצדיק את המרדף, או שמוטב לחכות קצת אם בודאות של 99 ל 100 הוא ייתקל אז בטרף שהסיכוי להשיגו הוא 95 ל 100. הטעון שלך עצמך לגבי הטיגריס מראה ששיקולים הסתברותיים הם בעלי ערך הישרדותי (אחד לעשר, תשע לעשר, אלה חישובים חיוניים עבור הטיגריס שלך). |
|
||||
|
||||
אימון ולמידה ברגע שאתה מתעסק בדבר אחד מספיק זמן אתה גם מפתח אליו אינטואיציה חזקה. אם אתה לא מתעסק, לא לומד, לא נוגע בדברים הקשורים אליו אז אתה לא תהיה בעל אינטואיציה חזקה לדבר. רק משום שאנו יודעים לכתוב בעברית לא אומר שישנה הטבעה גנטית בכל ישראלי שנולד, לאינטואיציה עברית (מה שזה לא יהיה). אם ישראלי נולד בבורניאו לשני הורים דוברי פורטוגזית אז האינטואיציה שלו במקרה הטוב תהיה לאמהרית, אבל לא לעברית. אם אתה רוצה אינטואיציה להבנה מתמטית כלשהיא, אתה צריך להתעסק במתמטיקה. אפילו אם יש לך כישרון מולד לשפה הזאת. |
|
||||
|
||||
כן, על זה אין לנו ויכוח. התהיה שלי היא על כך שלאדם הרגיל, שלא מתאמן הרבה במתמטיקה הסתברותית יש אינטואיציות שגויות בשטח הזה. דוגמא (אחת מני רבות) היא שבניסוי מסוג הטלת מטבע רוב האנשים נוטים להעריך שיש פחות רצפים מאשר יש בפועל. אם תבקש ממישהו לחקות הטלת מטבע ע''י רישום אקראי של ''עץ-פלי'' תיווכח בזה בקלות. בין השאר טעויות כאלה גורמות לחיזוקן של אמונות טפלות, שגם להן יש השפעה שלילית על יכולת ההישרדות. |
|
||||
|
||||
איך אתה קובע שלאמונות תפלות יש השפעה שלילית על יכות ההישרדות? אם אתה מאלה המקטלגים אנימיזם ועד דת כאמונות תפלות, אז לבטח טענתך אינה נכונה. |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים שלדת יש יתרונות הישרדותיים. אמונות טפלות (תפלות?) מהסוג "לא כדאי לצאת לצייד היום כי ראינו חתול שחור" נראות לי כמו משהו מזיק. אבל אולי זה מפני שעברתי תחת סולם. |
|
||||
|
||||
יהיה מאוד קשה להוכיח שאמונות תפלות מזיקות ליכולת ההישרדותית. אני לא טוען שהן מועילות. אבל אני יכול לחשוב על שחקן כדורסל שעומד על קו העונשין וממלמל משהו לפני הזריקה. אני יכול להניח שלפחות פסיכולוגית זה כן עוזר. אולי. אפשר גם אמונות תפלות וגם אמונות טפלות. |
|
||||
|
||||
אמונות טפלות, כלומר אמונות שאינן חלק מהעיקר, הן הדבר שאליו התייחס הדיון. "אמונות תפלות" הוא כמובן ביטוי תקני בעברית, אך זו הדבקת שם תואר שרירותי לאמונות כלשהן בדיוק כמו "אמונות טפשיות" או "אמונות מהמאה ה-18". ניתן להתייחס לכל אמונה שהיא, כולל האמונה באלוהים או האמונה בכך שרק שרון יביא שלום, כאל אמונה תפלה (חסרת טעם), אך אמונות טפלות הן מושג העומד בפני עצמו. |
|
||||
|
||||
וזאת לפי מילון אבן שושן. |
|
||||
|
||||
אגב, פעם חבר שלי ביקש ממני לרשום 100 מספרים רנדומליים בטווח כלשהו (1 עד 10?). כשסיימתי, הוא חישב ומסתבר שאני מכונת רנדומליזציה לא רעה. הממוצע היה כמעט בדיוק האמצע. אני מייחס את זה לעובדה שאני פשוט לא זוכר איזה מספרים הקלדתי לפני 10 מספרים... |
|
||||
|
||||
הממוצע אולי היה באמצע, אבל אני (כמעט) בטוח שמספר הרצפים היה קטן מהצפוי. |
|
||||
|
||||
הממוצע לא אומר כלום. השאלה היא מה הייתה ההתפלגות. גאוסיאנית? פואסנוית? |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |