בתשובה להמסביר לצרכן, 01/05/07 0:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מומחה ללוחמה בטרור ובהתקוממות גרילה תנועת התנגדות, אבל האם יכול להיות שאני נמצא בחברה מכובדת? ועדת וינוגרד מקפידה להגדיר בפרק 2 "עקרונות האחריות" שלוש אמות מידה לכשל, ואחד מהן הוא "מבחן התוצאה" המוגדר כ"התנהגות או החלטה שהביאה לתוצאות גרועות." אבל היא מוסיפה בזהירות שהשימוש בסוג כזה של מבחן צריך להיות מובן שלא ליפול בפח ה"חכמה לאחר מעשה." בפרק השישי שכותרתו "אמות מידה להערכה" הדו"ח חוזר על ההסתייגות הזו בהקשר לבחינת האחריות, אם כי הם מוסיפים בהערה שמבחן התוצאה "הוא מבחן חשוב ביותר בפועל...[ן]יש הסבורים כי הוא אמור להיות הבסיס היחיד להערכת...תפקודו של נבחר ציבור." הרמטכ"ל המודח דדו מנה בנאום הפרידה שלו מצה"ל ב 1974 את ההישגים בתקופתו, ביניהם "המלחמה בטרור." שמענו ונשמע דברים דומים (כמו גם על מיגורו של הטרור) לעשרות ולמאות, ובכל זאת לא רק שהטרור לא מובס, אלא שעוצמתו, ומרכבותו, נחישותו וחילחולו למרחבים שנחשבו פעם מוגנים הולך וגובר. כך שהשאלה איננה רק איך להילחם בטרור ובתנועת התקוממות עממית ועממית למחצה, אלא כיצד זה קרה שלמרות המאמצים הפיזיים וההאינטלקטואליים הכבירים שהושקעו עשרות שנים לא נשאו פרי. לפי מבחן התוצאה, קברניטי הציבור ונבחריו נכשלו באופן מחפיר ורשלני, כשלון שהולך ונמשך ארבעים שנה, שחותך ועובר מרבית האידאולוגיות המרכזיות, מהפועלית-אקטיביסטית ועד לרווזיוניסטית-שמרנית. ממשלת ישראל יצאה למלחמת ששת הימים בלי שמנהיגיה ערכו דיון וחשבו מה יעשו במקרה של נצחון וכיבוש שטחים (אאז"נ, ראובן פדהצור מנתח את תהליכי קבלת ההחלטות בממשלת אשכול לפני ותוך כדי המלחמה). וכך, מייד אחרי המלחמה התפתחה לה יישות שאפשר לכנות אותה, בפרפרזה וקריצה דומעת למלחמת יום כיפור "הקונספציה האיטית הגדולה." אם הלקונספציה "הקטנה" של טרום 73 התפתחה והתקבעה במשך כמה שנים הרי שהקונספציה הגדולה זחלה לה במשך ארבעים שנה. תפיסת העולם הזו לא הביאה בחשבון את האחריות העצומה (איומה?) שישראל לקחה על עצמה בהשתלטות על שטחים וחיים של מליוני פלסטינאים. עד 1986 נחשבו השטחים המוחזקים/כבושים כדבר מובן מאליו, כשהתושבים שם היו חצי-שקופים לישראלי המצוי. טיילנו באזורים שונים באופן חופשי, ערכנו קניות בשווקים, טיפלנו בשיניים בשכם ובמכונית בוואדי ג'וז, כל זה מול [חוסר] מחשבה שמה שהיה, השקט והשלווה, הוא מה שיהיה. הזמן, אם מישהו שם לב אליו בכלל, פעל לטובתנו. אבל מהן 40 שנה (פרס נמצא בפוליטיקה איזה 70 שנה), אם לא כהרף עין במבט לאחור. מאז האינטיפדה הראשונה, בנוסף למרכיב הזמן ומרכיבים אחרים, התווסף לקונספציה מרכיב נוסף ועיקרי שהוא היחס לחייהם של הערבים בכלל והפלסטינאים בפרט, ועל זה היתה הערה שלי בתחילת הפתיל. השאלה שלי לא היתה אם כך ראוי לעשות "במלחמה כמו במלחמה," או אם "נזקים נילווים" הם רעה חולה שמי שחוטב עצים חייב איכשהו ללמוד לחיות איתה. השאלה היא מהי התרומה של תפיסה כזו של חיי ערבים למרכיב השימוש בכוח שבקונספציה. שכן אם תפיסתו של צה"ל כפי שהתגבשה בין 2000 ל- 2006 היתה "תכלית המענה...לחולל שינוי 'תודעתי' בקרב מקבלי ההחלטות של היריב" (פרק 4 סעיף 48 לדו"ח) ואת השינוי הזה משיגים "באמצעות 'מנופים' עקיפים ו'אפקטים', כתחליף למושגי ההכרעה הקלאסית של כיבוש והשתלטות..." (שם ס' 50), שבה האוכלוסיה הלבנונית הדוממת הופכת אמצעי להשגת מטרות צבאיות ("אם הם מטורפים שיחשבו שאנחנו משוגעים" אלי ישי, פרק 5 ס' 52). אולם מכיוון שאפילו במלחמה הזו הדרגים הצבאיים והמדיניים הודו בפני עצמם שהפתרון למשבר הוא מדיני ולא צבאי ("ממשלת לבנון נתפסת כהתפתחות חיובית" עמוס גלעד פרק 5 ס' 29), כיצד תפיסת חיי הערבים כחומר מתכלה, יכולה לתרום להבנה שבסופו של יום התפרון הוא מדיני, קרי מו"מ בין שווים, במיוחד שמדובר במלחמה יזומה או מלחמה שבמקרה הפחות גרוע מניעיה הישראליים מוטלים בספק רב. נחזור למה שכתבתי בהתחלה על הנסיון הזעום והמפוקפק שלי ובדיעבד שלנו) במלחמה בטרור והתקוממות עממית. בספר אחר קראתי את מה שכתב הקולונל הצרפתי דויד גלואה שספרו על לוחמה בתקוממות נחשב לחיוני. על סמך נסיונו וניתוחו של מלחמות קונבנציונליות וגרילה מאז מלחה"ע-2 הוא כתב שהאוכלוסיה איננה שדה המערכה בה הצבא נאבק נגד תנועת ההתקומות, האוכלוסיה היא "הפרס" והמטרה עבור המערכה נגד הגרילה כפי שהיא גם מטרתו של האויב. "אין תועלת אם תשניא את עצמך על האוכלוסיה, ולכן חייבים באופן מוחלט שהכוחות יקטינו למינימום את הסבל וכל פעילות נוקשה." נראה שלפחות באופן תאורטי, "מפת המציאות" של מקבלי ההחלטות כללה הבנה דומה "המערכת הממשלתית הלבנונית חותרת לעצמאות. לממשלת סניורה כוונה לפרק את החזבאללה...חשוב שהתגובה הישראלית לא תביא לפגיעות בנפש..." (פרק 4 ס' 108). אולם בסיכום מאוחר קבע הרמטכ"ל "צריך לגלגל את כל ה"אונוס" על ממשלת לבנון..." (פרק 5 ס' 19. השימוש באנגלית, לדעתי, דורש ניתוח נפרד שעשוי להעלות דברים מעניינים). כך שאני רציתי להעלות את הנקודה הזו של צורת חשיבה וראיה התועלתנית (בנוסף לרגש עז של "שיוויון" ו"שתי עיניים תחת עין") של חיי הערבים - האם אכן לבנונים הם בחזקת אוייבים? - ואת התרומה השלילית או החיובית שלה ל"קונספציה" וליכולת שלנו להגיע אי פעם למצב בו נוכל אולי לקחת כמה שניות של רוגע מחרדת האיום הטוטאלי, כשאנחנו לא מתייחס רק לישראלים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במימדים זה מזכיר לי את דו''ח הועדה. אקרא שוב ואגיב בהזדמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מבין את הנקודה שרצית להעלות אבל נדמה שלא הצלחתי להבהיר את הנקודה שלי. אולי ננסה באנלוגיה: הצץ במאמר האחרון של האייל - "חזית המדע" - שעוסק בנושא שאני מבין בו עוד פחות מאשר בלוחמה בטרור (כלום). מסתבר שיש באקדמיה אנשים שמוטרדים בכל מיני חלקיקים ומנסים למצוא הסבר אחיד לאיזה ארבעה כוחות שקימים בטבע. אני לא מבין בזה אבל מאמין שעבודה אקדמית כזו חשובה מאוד (לאנושות) ושהאנשים שעוסקים בה הם כנראה חכמים מאוד. רק מה, לא הייתי לוקח אף אחד מהם לעבוד בנגריה לייצור שולחנות מטבח. זה לא שבשלוחנות מטבח אין חלקיקים כאלו ולא פועלים עליהם כוחות כאלו (את זה אפילו אני מבין). אבל בכל זאת נדמה לי שאנשי החלקיקים רק יעשו בלאגן בנגריה ולא ייצרו אפילו שולחן ישר אחד. ===>"כך שהשאלה איננה רק איך להילחם בטרור ..., אלא כיצד זה קרה שלמרות המאמצים הפיזיים וההאינטלקטואליים הכבירים שהושקעו עשרות שנים לא נשאו פרי." השאלה הזו היא לגיטימית, מעניינת וחשובה. אני מקווה שיש אנשים באקדמיה שעוסקים בה. אבל הצגתה לועדת וינוגרד או לפוליטיקאים ולקציני צבא, דומה בעיני להצגת השאלה "מדוע כוח המשיכה איננו מוסבר במודל הסטנדרטי?" לנגר שמיצר שולחנות מטבח. באיזשהו מישור עמוק השאלה שלך קשורה לנושא של וינוגרד (כמו שחלקיקים קשורים לשולחנות), אבל היא לגמרי לא רלוונטית לעבודתם. אני חושב שנגרים עובדים עם חוקי ניוטון ולא עם תורת הקוונטים או המיתרים. ופוליטיקאים (לא רק ישראלים) עובדים לפי חוקי Grotius ולא לפי תאוריות של פוקו, סעיד או חאלידי. אולי יש מקום להצטער על כך. אבל זו ההמציאות הנוכחית ורק בקורסים ל"תאוריות ביקורתיות" היא משתמעת לשתי פנים. בחוץ - כמו שלמדו זה עתה במכללה במרילנד - כשיורים עליך אתה יורה חזרה ... או מת. יחד עם זאת, גם לאנשי החלקיקים מותר לבנות שולחנות וגם לביקורתיים מותר לתת עצות. אז במצב הקיים, מה אתה מציע למדינת ישראל לעשות כשארגון גרילה מאים ופוגע באזרחיה וחייליה? -- סתם שתדע, אני חושב שהכיבוש של 67 הוא הנכבה של היהודים והציונות ושצריך לפנות כל גרגר ולחזור מחר בבוקר לגבולות 67 בדיוק כמו שנעשה בעזה - עם או בלי הסכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"Susskind was born in New York City and now resides in Palo Alto, California. He began working as a plumber at the age of thirteen" מתוךלידיעתך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הקשר. אולי זה גלל החום ואולי בגלל התדהמה מגברת רכיכת החוץ שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגר, אינסטלטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חוכמה. הוא היה אינסטלטור *לפני* שעסק בחלקיקים. תן לו לתקן נזילה עכשיו ותראה איזה הצפה תקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה, צריך לזכור, עובדת כל עוד יש פער בין שני הפרדיקטים. כשהאנלוגיה דומה למושאה הרי שיש לנו זהות וכך אנחנו מאבדים את היכולת ללמוד משהו מההשוואה. במקרה של האנלוגיה לפיזיקה נדמה לי שהיא הולכת בכיוון ההפוך כשהפער בינה לבין מה שאנחנו מדברים עליו גדול מכדי שאפשר ללמוד משהו מההשוואה. חלקיקים ושולחנות לא מאיימים עליך, מעשיך לא משנים את צורת ההתנהגות שלהם (בלי התחכמויות אייזנברגיות), וההווייה שלך על כל פניה לא מכוונת, מאויימת, מיצרת תקוות, פחדים וכוונות בגלל הצבע או החומר ממנו עשוי השולחן. השולחן הוא כלי עבורך לשימושך וזה האחרון תלוי אך ורק בדיספוזיציה ובכוונות וברצונות שלך. לא כך יחסים בין אנשים, ויחסים בין חברות הנמצאות בעימות מזה 100 שנים. כשיורים עליך אתה מת או יורה בחזרה, אך צורה כזו של ראיה היא הרפתקנית ומסוכנת לטעמי. השאלה על מקורותיו ותבנית ההשתנות וההחמרה של הטרור איננה שאלה אקדמית גרידא אלא שאלה קיומית מהמעלה הראשונה. הפן הפרקטיי של הלוחמה בטרור ובהתקוממות איננו אלא, רמה פרקטית. אם אתה רוצה להביא לשינוי מהותי בתנאים, בגלל שוקטור ההסלמה יכול יום אחד לעבור את נקודת השבירה שלך, הרי שאתה חייב ללמוד את הווקטור, לנסות לנבא את מהלכו על סמך ניתוח העבר. ויותר מזה, הוקטור איננו קו על דיאגרמה בכיתה אלא מכלול של הוויה אנושית-חברתית דינמית, גם אצלך וגם בצד השני - אויב? פרטנר? שכן ניסבל לעתיד? בריון שיש להכיל אותו? - ועל זה נסוב הדיון הקטנטנצ'יק שלנו. ולא, אני לא שותף לדעה שלך שיש לפנות (או שלפחות ניתן לפנות) כל גרגר, שמחר צריך לחזור לגבולות 67, ושצריך לעשות זאת אפילו בלא הסכם. הסכם, מטבע הדברים, אומר שעליך לקחת בחשבון את נקודת השקפתו של הצד השני, הסכם אומר שיש אלמנט של מחויבות, התחיבות ושיתוף בין הצדדים, יהא זה ציני, אופורטיוניסטי או נכלולי ככשל שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשורת בין שני אנשים תלויה ביכולתו של האחד לבחור אנלוגיות שהשני מסוגל להוציא מהן את השווה כדי להבין - לאו דווקא להסכים! - את טענתו של הראשון. אולי זה לא הצליח לי. אבל אני בכל זאת מניח שאתה מבין את ההבדל ברמת הדיון - פרקטי/אקדמי, קצר/ארוך טווח - שעליו אני מדבר. *אני* חושב שועדת וינוגרד, הרמטכ"ל ואפילו הממשלה, לא מצופים או יכולים לעסוק בתהליכים ארוכי טווח ובשורשי הסיכסוך או בהשערת הסיבות להתמשכותו. ===>"כשיורים עליך אתה מת או יורה בחזרה, אך צורה כזו של ראיה היא הרפתקנית ומסוכנת לטעמי" אני מודה שזה עלול להעיד על צרות אופקים, בכל זאת אני חושב שכשיורים עליך יש רק צורה אחת של ראיה: אתה יורה חזרה או מת. כל התיחסות אחרת היא הרפתקנית ומסוכנת. עם זאת, כמו שאמרתי קודם, החיפוש אחר שורשי הסיכסוך והנסיון לנבא את מהלכו בתרחישים שונים )What If), כל אלו הם עיסוקים ראויים בכל רגע שלא יורים עליך - כמו עכשיו למשל. בעניין הזה הנה תרומתי ה"אקדמית" לגמרי: אני חולק על התפיסה שכשמדובר באנשים (בניגוד לשלוחנות) מעשי תמיד משפיעים על התנהגותם. אני חושב שיש אוכלוסיות שמעשי - למעט האלימים - לא משפיעים על התנהגותם. אני לא מדבר עכשיו על ערבים/יהודים אלא על אנשים בכלל. יש בין בני האדם בכל העולם אנשים שלא מושפעים ממעשיהם, רצונותיהם, צרכיהם של הסובבים אותם, והם לא משנים את התנהגותם בהתאם להתנהגות האחרים. כי הם מונחים רק על ידי מעשים ורצונות אל-אנושיים. לאלו אני קורא "חסרי סובלנות". אז אתה ואני כבר מזמן היינו גומרים עניין עם אבו-מאזן ודומיו. אבל ידינו קשורות על ידי חסרי הסובלנות במחנה שלנו. וגם אם היינו משתחררים מהם, ידיו של אבו-מאזן קשורות על ידי חסרי הסובלנות במחנה שלו. לדעתי, כל עוד לא השתחררנו מחסרי הסובלנות שלנו, אין לנו מה לחפש אצל הצד השני, ואין לנו ברירה אלא לצפות שירו בנו ואנחנו נירה בחזרה. עכשיו, אולי יש לך רעיון איך משתחררים מחסרי הסובלנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעתיד הנראה לעין, חסרי הסובלנות תמיד יהיו וישפיעו. אממה, דווקא נראה כי בצד הישראלי השפעתם קטנה בהרבה. לכן אמור מעתה: "כל עוד הצד השני לא השתחרר (ולו לרמה פרקטית כמו אצלנו) מחסרי הסובלנות שלו, אין לנו מה לחפש אצלו". החשיבות היא בעיקר הסברתית, כלפי חוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנ'לא מסכים. בצד הישראלי השפעתם אולי פחות אלימה (בחסות הדמוקרטיה) אבל בכלל לא פחות משפיעה או פחות מזיקה. בהשפעת חסרי הסובלנות שלנו אנחנו מטפחים גידול ממאיר כבר 40 שנה. בלעדיהם כבר מזמן היינו עוברים ניתוח להסרתו. אני לא חושב שניתוח כזה יפתור את כל הבעיות - כי גם בצד השני יש חסרי סבלנות. אבל את הניתוח צריך לעבור קודם כל כדי להציל את עצמינו, ובנוסף בגלל שהוא עשוי לעזור לשכנים לטפל בגידול שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש מצבים שיורים עליך ואתה גם לא יורה וגם לא מת, ויש כאילו שיורים עליך ואתה גם יורה וגם מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אופורטיוניסטי או נכלולי כ*כשל* שיהיה" - מכוון או לא מודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטנוניות - וזה תיקון שרק משפר את הדוגמה שלך - נגרים לא עובדים עם חוקי ניוטון יותר משהם עובדים עם תורת הקוונטים. הם עובדים באיזושהי רמה של ''מכניקה אינטואיטיבית''. נסה אצל מהנדסי הבניין או המכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיקון נרשם. האם הוא משפר את הדוגמה? - צריך לשאול את רב"י. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, רגע אחד - לגבי הפסקה השנייה, אף אחד לא אחראי יותר מאשר פוליטיקאים ואנשי צבא על המלחמה בטרור. כך שהשאלה הזאת היא לגיטימית מאד עבורם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה חוקי Grotius ואם אפשר הסבר ולא הפנייה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרוטיוס הוא פילוסוף הולנדי מתחילת המאה ה-17 (שבמחציתה השניה חי ניוטון) שנחשב לאבי המשפט הבין-לאומי. הוא היה הראשון (הידוע) שניסה לנסח חוקי מלחמה ושלום בין מדינות, זכויות מנצחים/מנוצחים, בעלות טריטוריאלית, ימים חופשיים - שכולם יכולים לנוע בהם - וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/856772.html בעניין השימוש באנגלית, נראה כאילו שבאמת יש כאן משהו (גם בדו"ח עצמו אפשר למצא אנגלית במקומות נוספים מחוץ ל"אונוס" הנ"ל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן היה לשים לב לא פעם שחלוץ אוהב לתבל את דבריו באנגלית. מצד שני, גם שימוש ב-''נראה כאילו ש...'' הוא אנגלית, גם אם במלים עבריות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |