בתשובה לדובי קננגיסר, 20/11/01 20:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתגובתך זו, כמו גם בעוד דגובות פרי עיטך שראו אור בהסתעפויותיה של התכתובת הנ"ל, נראה כי אתה מותיר לעצמך להכפיש את שמו של אשר שכטר ולהציב "עובדות", כנראה שגויות, באשר לחייו הפרטיים. התגובות העויינות החלו לזרום ממקלדתך לאחר שקראת לראשונה את מניפסט האדם הבודד ולא הבינות אותו. נראה כי מפני שהמניפס, כמו גם שיריו של שכטר אשר פורסמו בדג אנונמי, לא היו נהירים דיים עבורך, הכתרת אותם כקש וגבבה. תהיתי ועודי תוהה מנין אתה שואב בטחון זה. הרי כבר במאמר הצהיר אשר כי הוא מודע לאפשרות ששירתו כמו גם השקפתו תהיה מובנת אך למעטים. היתכן כי אתה אינך נמנה בין האנשים אליהם כוונו דבריו? אינך "קהל היעד" של אשר שכטר? לדידי, אין דבר שפל יותר מאשר לפסול אדיאולוגיה אישית, שלא לומר אינטימית, אשר נוצרה ונהגתה בהשפעת קורות חייו של המחזיק בה, מבלי להבינה. נכון, המניפסט הינו סבוך ולא נעים מבחינה טקסטואלית אך ברי לי כי הוא נושא בחובו מסר, גם אם אזוטרי. צר לי כי הפגנת חוסר רגישות שכזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חיזקני עת עומדי על הגרדום ובעת החשפי עריה ועירום מבטך הגאה הקדים שקט אדום (דובי קננגיסר, שירים בתעופה, 2001) סליחה. מה שניסיתי להגיד זה רק - לא עורך ולא בטיח. בדברי הסתמכתי על הפרטים שסיפק מר שכטר עצמו, והבעתי הערכה - לא קביעת עובדה - באשר למצבו האישי השפיר למדי. שיריו של שכטר, כמו גם המניפסט שלו, היו אכן בלתי מובנים בעליל עבורי. אך גרוע מכך - תגובותיו כאן באייל היו חסרות פשר (בעיני) באותה המידה. מהמעט שכן הצלחתי לדלות מהן, עלתה התנשאות אימתנית שאיימה לכלות כל שריד של סובלנות במוחי העייף. אני שואב את בטחוני מכך שאני קראתי את השיר ואת המניפסט (בחלקו), והגעתי למסקנה שהוא בלתי נהיר, ומכך שבכל תגובותיו של מר שכטר, הוא לא טרח אפילו פעם אחת לרמוז לכך שעשוי להיות להם פשר. אליבא דשכטר, אם אניח שהשיר אינו אלא אנאגרמה, וכי את משמעותו ניתן ללמוד מסידור מחודש של אותיותיו - הרי שהפרשנות הזו תהיה עבורו לא פחות סבירה מכל פרשנות אחרת. אם מר גולגר יטול את מכונת הגימטריה שלו ויחליף כל שורה במקביל גימטרי שלה, וישאב מכך את משמעות השיר - היינו הך הוא. ובכן, אם המשורר עצמו מסרב להודות שיש משמעות כלשהי לשיר (והרי, אם השיר מתאר הכל, הרי שהוא לא מתאר דבר), מי אני שאטען אחרת? אני אינני מכיר בקונספט של "קהל יעד" של שיר. לא מבחינת הבנה שלו. כלומר, יתכן בהחלט שיש רפרנסים תרבותיים בשירה מסויימת, שאני לא אוכל להבינם, ואז אינני "קהל היעד" המקורי של השיר. אך גם במקרה כזה, צריכה להיות אפשרות שיסבירו לי את הרפרנסים התרבותיים, ואני אוכל להבין כיצד הם משרתים את השיר. אבל לא בכך מדובר כאן. אין כאן לא רפרנסים תרבותיים, לא רפרנסים אוטוביוגרפיים - לא כלום, כי לשיר, כפי שאמר שכטר עצמו, אין משמעות מוגדרת. אינני יכול להבין את האידיאולוגיה האישית של שכטר, משום שהוא מסרב להסביר אותה. בצר לי, אני נאלץ לפסול אותה על סמך הידע המצוי בידי. אין זו שפלות כי אם חוסר ברירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא זכור לי כי אף מאחד מהם ניבטו אושר או, לחלופין, שביעות רצון מן המצב הקיים. אם כן, צר לי, לא בי המדובר. מה גם, שאינני חב לך דין וחשבון, ועוד לא הבנתי, מהיכן היומרה לטעון שכן. הערכה, אולי. יחסך, כהיתה עובדה. אנא, הסבר לי למען אדע, מדוע התנשאתי עליך? היכן יכולתי, האם בכך שהעזתי לטעון בתוקף כי היכולת נמצאת בך לחשוב בעצמך, לפרש בעצמך, ולא להיתלות כפאסיבי ותלותי בפירושי? אני משיל ידי מדיקטטורות, ומהיות עצמי דיקטטור, אם אינך מעוניין לפרש, אשריך, אך לא אלאה אותך בפירושי. רבים, טובים, ומנומסים ממך, הס מלהזכיר מכירים אלו או אחרים, נכשלו בשמע כל אלו, אינני מוצא טעם או חפץ, להסבירם דווקא לך. חזור ואומר טענתי, ועודני, לכל שירי פירוש מוסבר, מפורט וברור בעיני, אין אלו גיבובי מילים ככתמי הדיו למבחן רורשאך- טענתי היא, שהיות ולא תוכל להבין את פירושי, מתוך זרותך לנסיבות חיי, או היעדר אפשרותה של אמפתיה, או מה שלא תחפוץ בו, פירושך טוב כשלי. פירושך טוב כשלי, היות ושנינו מנותקים בחיינו, בדעותינו, ובמעשינו, אין שום סיבה שנהה מאוחדים בפירושנו השירי, מבלי לפגוע אחד בשני בכפיית פירושו של האחד על האחר. אם אתה, מתוך מזוכיזם מסויים, אולי, חפץ שאכפה עליך את פירושי, סלח לי, לא אעשה כן. מבחינתי, זהו לא מוסרי. לפי ראות עיניך ועיני,זהות הן בחשיבותן, גם כלפי האדם השלישי הקורא זאת, מלבד שנינו- אינני מוצא סיבה מדוע תזלזל בעצמך כדי כך, שתכפה על עצמך את דעתם של אחרים. יש לך מוח, לשון, ראייה של השפה, למד להשתמש בה, וותר על השליטה. אין לו משמעות מוגדרת, כיוון שאני יכול להגדירה כאוטוביוגרפית, ואתה כפוליטית-זהו הכל חלק מאותו מכלול, ולו היית טורח לקרוא את המניפסט עד סופו( איפה בכלל איבדתי אותך?), היית מבחין בפיסקה מפורטת בנושא זה, של הפירוש, נושא בו בעצם עוסק המניפסט כולו. לכן, סלח לי, במכות אינך מצדיק אלימות. הסברתי את דעתי, ואסביר בשנית, אך זה נדמה כשיח חירשים-אילמים. לו יש לך שאלה, אם לא הייתי מובן דיי, שאל. לראייתי, אין אתה ביישן כדי כך, שאל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |