|
||||
|
||||
צר לי , גורל המורות לספרות נידון לחיים קשים, בגלל המשכורת ובגלל היחס למקצוע הלא ברור באופן לימודו והשפעתו על חיי היומיום של בני האדם. (משפט קצת ארוך...) מזלם של צעירי הדור הנוכחי שהם ממילא אינם מתכוונים לעסוק לנצח במקצוע שבחרו. מראש הם מתכנתים את מוחם ואומרים ננסה ואם לא אז נזוז. אנחנו הקשישים לא העלנו זאת בדעתנו, כי זה הראה על חוסר יציבות. אותי לפחות חינכו ל: אהוב מה שאני עושה ולעשות מה שאני אוהבת.(על משקל משתה התה של אליס בארץ הפלאות) ואיזהו האדם השמח בחלקו. גם רופאי עינים שלמדו שנים רבות, עוסקים רוב הזמן בניתוח קטרטקט, או בדלקות עינים.... ישנה תאוריה האומרת במקצוע שיש בו נהירה של נשים, השכר יורד בהתאם. לגבי ההוראה זה נכון. |
|
||||
|
||||
רחל פ., רחל פ... איפה את מלמדת? לימדת במקרה בבליך פעם? "לאהוב מה שאני עושה ולעשות מה שאני אוהבת" - הייתי שמח לקחת את העצה הזאת, אבל גופי ממוצע מדי בשביל המבוקש בסרטים כאלו. |
|
||||
|
||||
לא לימדתי בבליך, יש לי שם חברים, גם מורה לספרות וגם מישהו בהנהלה, בלי שמות.... אני מלמדת באילון בחולון. לפי התגובות שלך באתר נראה לי שאתה אכן עושה מה שאתה אוהב ואוהב מה שעושה, יש כאן מעט נימה סרק... גופך ממוצע אך מוחך שנון וחד מספיק.. למראית עין. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהאינסינואציות של דורפל מובנות לך, אבל המקצוע שהוא חושב עליו לא דורש *מוח* שנון וחד, וגם לא מראית *ע*ין. ודי לפחימה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |