בתשובה לסמילי, 15/11/01 14:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הערונת קטנה: אולי לא הבנתי את ג. אך רציתי להעיר ש"פארדוקס התאומים" אינו באמת פארדוקס, אלא רק בפי ההמון (וכמה מטובי ידידי הם מקירבו). הטענה שבבסיסו של ה"פארדוקס" מוכחת באינספור ניסויים שמראים שהזמן הוא יחסי. למתעניינים, מדובר בשני תאומים המופרדים לאחר לידתם. אחד עולה על חללית הטסה מהר מאוד וכשהוא חוזר לאחיו, שנשאר על כד"א הם מגלים שבעוד שעל כד"א עברו, נניח 70 שנה, על זה שבחללית עברו רגעים ספורים, כך שבין קשישא וינוקא נוצר פער דורות. דרך אגב, להבנה הסיבה לכך נדרשת מבחינה מתמטית הכרת לא יותר ממשפט פיתגורס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להסביר? כי גם כבר הספקתי להבין שלא מדובר בפרדוקס, אבל חשבתי שזה קשור לענייני תאוצה ותורת היחסות הכללית - ומול עניינים מסובכים כמו תורת היחסות הכללית אני נוטה לשתות כוס תה וללכת לקרוא ספר או לראות טלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא - מי מן השניים יהיה צעיר יותר, ומי זקן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אייל לא פיזיקלי, נא דלג על תגובה זו...) טענתי הייתה שבמסגרת תורת היחסות הפרטית אי אפשר לבצע ניסוי שבודק את "פרדוקס התאומים", משום שאי אפשר להאיץ את אחד האחים (כזכור, ביחסות פרטית אין תאוצה), ולכן אי אפשר לשנות את מערכת היחוס של האחים. ולמרות העובדה שאי אפשר לבדוק אותו, אנחנו לא יכולים לקבל את תורת היחסות הפרטית ולא את פרדוקס התיאומים על תוצאותיו. ולהערתו של כליל (http://www.haayal.co.il/reply.php3?id=760&rep=43...) השאלה נפתרת כאשר יש תאוצה (ז"א במסגרת תורת היחסות הכללית), וכאשר אין, כל אחד חושב שהשני זקן יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי רק לחדד את הנקודה. כמובן שביחסות הפרטית מדובר על חיה אקזוטית ומיוחדת, המערכת האינרציאלית. בה אין תאוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני התוצאה שנותנת יח"פ הינה זו המתקבלת גם בחישוב המלא, הכולל יח"כ, כך שיש טעם בעריכת הניסוי. למעשה, תוצאות התארכות הזמן נמדדות כל יום במעבדות חלקיקים, כאשר חלקיקים קצרי מועד מגיעים לגיל מופלג של פי 100 ויותר מגילם האמיתי - עקב מהירותם ובדיוק במידה הנחזית ע"י תורת היחסות הפרטית. תוץ מזה, לפני הרבה שנים לקחו שני שעונים מסונכרנים והסיעו אחד סביב כד"א במהירות. הפיגור שנוצר בו לעומת אחיו היה בדיוק זה הצפוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אייל לא פיזיקלי, גם על תגובה זו כדי לך לדלג...) טענתי היחידה היא ש*אי אפשר* לבצע את הניסוי (שלא בתור ניסוי מחשבתי) במסגרת תורת היחסות הפרטית משום שאי אפשר לבצע ניסוי כזה ללא תאוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכליל ולמאור (יש לי חלום ובו ניתן יהיה לענות למספר תגובות באותה תגובה, אבל אולי זה אינו כה חשוב) ה"פארדוקס" קיים בכמה רמות: 1) למי שאינו יודע דבר על תורת היחסות התהיה היא "איך זה יכול להיות שהתאומים נולדו ביחד ובכ"ז אחד חי על מזון נוזלי (מטרנה) והאחר על נוזלי (בבית אבות סיעודי)?" 2) למי שיודע יחסות פרטית (כלומר ללא תאוצות וגרביטציה - רק מהירויות קבועות ובקו ישר) ה"פארדוקס" הוא: הרי שני התאומים במצב סימטרי - שכן כל אחד נע ביחד לשני באותה מהירות, אז מדוע כשהם נפגשים המצב אינו סימטרי? 3) למי ששמע גם על יחסות כללית - כלומר שלתאוצה אמיתית (כזו שמדביקה אותך למושב המכונית או לכריות האויר) יש השפעה נוספת ויחודית על מהלך הזמן, מבין שבעצם אין כאן סימטריה מלאה. הרי התאום בחללית הרגיש תאוצות בתחילת ובסוף המסע, בעוד שזה שנשאר על כד"א, (או בבבילון 5 (3 ב'תים!! אבל זה כלום לעומת ההשקעה שקיבלנו ממממן)) לא חש דבר! תהיתו עשויה להיות: איך זה, שהקטעים הקטנים של תחילת וסוף המסע, הם שקובעים את התוצאה הסופית של המסע. הרי ניתן לכאורה להשאיף את אורכם לאפס (במחיר מעיכת הנוסעים, אבל זה לא עקרוני). התשובה ל3 אכן דורשת חישוב מפורט, אם כי לא מסובך הנוגע קלות ביחסות כללית ומראה שלא ניתן לזלזל בתאוצות ההתחלה והסוף. מה בעצם היתה השאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא נמצא בבילון 3, אז כדאי שיברח מהר. שמעתי שיש התראות על פיגוע חבלני. ולעניין, אכן, ביחסות הכללית, מעצבן שדברים קטנים כמו התחלה וסוף קובעים כל כך הרבה. ואני חשבתי שהמסע הוא החשוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |