בתשובה לרחל פ., 19/04/07 9:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה זה המאמר השלם ואיפה אפשר למצוא אותו ( ולמה המערכת לא מקשרת לשם)? וחוץ מזה, האם יש קשר בין "תהילה" ל"הדיבוק"? בשניהם הארוס המת עושה צרות לאישה שהובטחה לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני לוקחת אותי בקדושה, אבל יש מידה מסוימת של הגינות כלפי מפרסמי המאמרים כאןלא? ואם לא אז מה והיכן כן? אדם מפרסם מאמר ואין ספק שהוא כתוב כהלכה, מעניין ורציני, אז כך להתיחס? מה אנחנו בתנועה? אני יודעת שמיד תגענה תגובות שרשרת על אמירתי.... לגבי המאמר השלם, אני קראתי אותו לפני הרבה שנים. אפשר לבקש מיהושוע שיעלה קישורית למאמר, או שיציעי כיצד ניתן לקרוא אותו. האם זה אפשרי? הקשר בין הארוס המת העושה צרות לאשה שהובטחה קיים בסיפורים רבים ביהדות, מוטיב ההבטחה שהופרה נמצא בשפע בספרות החסידית וגם אצל עגנון. ופתאום נזכרתי, מה עם דונה פלור ושני בעליה? גם כאן יש איזה אלמנט לא? פתוח לדיון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני ביקרתי אותך על הקדושה וכולי. באופן כללי, בפורומים באינטרנט כמו בחיים, צריך לקחת את הטוב עם הרע, ולהשתדל להתעלם מהטרולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שהארוס המת - למען הדיוק, הבעל המת במקרה זה - חוזר ב"דונה פלור". לצערי, אינני זוכרת היטב לא את תהילה ולא את דונה פלור כדי להשוות ביניהן. אבל העלאת הנושא מזכירה לי - מישהי אמרה לי שאין לה עניין בברגמן (אינגמר) משום שהיא קראה את עגנון, שמתעסק באותם נושאים באופן מעמיק יותר. לי זה נראה מופרך עד גיחוך. מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שלא הבנת, הביקורת לא היתה על המאמר אלא על אמירות בענייני רוח וחומר. לפעמים יש לי הרגשה שכל מה שאיינשטיין ניסה לעשות במשוואה המפורסמת שלו היה להרוג אחת ולתמיד את הדיון המשמים הזה (במקום זה נהרגו כמה מאות אלפי יפנים. קורה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שמופיעה רוח במשוואה הזאת. תזכיר לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מופיעה אנרגיה במשוואה, ולכך הוא מן הסתם התכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ובכך מן הסתם הוא טעה. רוח היא רוח ואנרגיה - אנרגיה. שני דברים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא טעה, הוא התבדח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ואני סברתי לתומי שהבדיחה היחידה שם הייתה בעניין היפנים המסכנים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מין מופרע חולה רוח מסוגל להתבדח על חשבון הרוגי הירושימה ונגסאקי?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצלת, ברור שהייתי צריכה לשים את ה''בדיחה'' בסוגריים - זה היה, למעשה, סרקזם מריר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איינשטיין התכוון לאנרגיה רוחנית. ("מכתבים לבוהר", 1943) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסידות זה מאוחר. הבסיס התרבותי לסיפור על הפרת הבטחת נישואים הוא כבר בגמרא: תענית דף ח ע"א "אמר רבי אמי - אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". ואמר רבי אמי - בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין? מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה" רש"י שם: "מחולדה ובור - שהמיתו שני בני אדם, מצוי הוא באגדה. מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה, אמרה מי מעיד והיה שם בור אחד וחולדה, אמר הבחור בור וחולדה עדים בדבר, לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים, אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת, אמרה לו אשתו מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה ואמר לה כך וכך היה המעשה" גרסאות נוספות של הסיפור יש גם אצל בעלי התוספות ובתשובות הגאונים. (לפי חלק מהן הבחור אכן נפרד מאשתו והולך ונושא את הבחורה שחכתה לו, למרות שספגה לעג בשל ציפיה זו. ואגב, רבים טוענים שעגנון לא המציא כלום. אוצר הסיפור היהודי לדורותיו היה פתוח בפניו, והוא השתמש בו כבסיס לנרטיבים שלו. גאוניותו היא בשימוש הוירטואוזי שהוא עושה בנרטיב מוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הראשון שעגנון פירסם תחת השם עגנון היה ''עגונות'', ומאז מוטיב העגינות חזר בכמעט כל הפרסומים שלו, ואפילו בשם העט שלו (עגנון). זה, לפחות, מה שאמרה לי המורה לספרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תילי לא היתה עגונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה תגיד למורה שלי לספרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהיא התבלבלה עם י''ל פרץ, שאצלו יש עגונות, נשים מוכות, חלכאות, נדכאות וסתם נשים שכל עתידן בעולם הבא להיות הדום לרגליהם של בעליהן. ובשפע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגנון שקרא את עגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר עוסקים בקריאת עגנון ובמורות לספרות שהשפעתן נמשכת, כך נדמה לי, עמוק אל תוך גיל הבגרות, כדאי לציין שהקריאה המקובלת של הסיפור "תהלה" שונה לגמרי מזו המוצעת כאן. נתן זך, משורר נפלא ופרופסור אמריטוס לספרות באוניברסיטת חיפה, קורא כך את הסיפור בספרו "קווי אוויר" (ירושלים, 1983, עמ' 52 -53): "הסיפור... עוסק ב'זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם', אשר 'צדקת היתה וחכמה היתה וחיננית היתה וענוותנית היתה' ו'אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים הייתי – בלשון המספר – מדמה אותה למלאך אלוקים'. במלים אחרות: זקנה שאך כפשע בינה לבין המלאכים, המצטרפת לגלריה שלמה של חסידים ויראים וצדיקים וענוותנים ביצירת עגנון... האם נתקלתם מימיכם בזקנה מלאך כתהלה זו? בוודאי – אם רגילים אתם לקרוא סיפורי אגדה וסיפורי מעשיות וסיפורי ניסים ונפלאות וסיפורי בדים, או, להבדיל, בסיפוריו של עגנון... וכבר הגענו לידי הסכמה... מעשיות על מלאכי אדם, מעשיות שכל כולן דמיון ואמנות ורוח של קדושה ויראת שמיים חופפת עליהן...". בקיצור, זך קורא את הסיפור כאגדה על צדקת נפלאה, ומסתפק בכך. אם כך בוודאי שאין לנו מה להתלונן על מורות לספרות שהנחילו לנו את מוטיב העגינות אצל עגנון. אחד הדברים הנפלאים בחיפוש מוטיבים אצל עגנון הוא שתמיד נמצא את המוטיב שחיפשנו, לא משנה מה הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה אויר ועצבים הייתי צריכה שתגיב על כך שמאמרך שונה מכל הניתוחים המשעממים והרדודים שלמדנו.... מסכימה איתך, מי שמאמין לדברי המספר על הצדקת, הולך שולל בדיוק כפי שעגנון רצה, אלא מאי, תהילה אכן צדקת בהווה, אבל בעברה יש שלדים לא מעטים, קבירת בעלה בעיר רחוקה, אולי על מנת שלא תצטרך לעלות לקברו, כי לא אהבה אותו ,אלא את שרגא. צבירת כסף וממון, הפקרת ביתה בידי מטפלות גויות הגורמות לה להמיר את דתה. מה עם פתיחת המאמר שמשווה בינה לאיוב, אך ההשוואה חסרה. אין לי קרדיט על הנאמר כאן שכן אתה כתבת זאת, ואנחנו נפלו בפח של עגנון. הוא שאמרתי עגנון כמו התורה, נהפוך ונהפוך ולא נדע מאום. תודה. אז איך מקבלים שוב את המאמר השלם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם במקרה אתה שוקי ניר שלימד ספרות בבית ספר איילון בחולון לפני עשור וחצי, דע לך שלפחות תלמיד אחד - אני - זוכר אותך בצורה חיובית מאד, כמורה שהבין ואהב באמת ספרות וידע ללמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הביוגרפיה - זה אכן הוא. ומניין התלמידים המוקירים עולה לשניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בדבריך-שלך: "אחד הדברים הנפלאים בחיפוש מוטיבים אצל עגנון הוא שתמיד נמצא את המוטיב שחיפשנו, לא משנה מה הוא." אגב, מאז אומברטו אקו (1962-3) וג'אק דרידה, כל קריאה לגיטימית, כי 1) כל קריאה ייחודית, ו-2) כי *הטקסט/היצירה פתוח/ה*. להלן כמה קישורים מתוצאות ראשוניות מאוד אצל גוגל האלוהי: 1. הדרכה/הכוונה לקריאה ולפרשנות לפי שאלון: שם מועלית אפשרות/השערה למקור הסיפור. (אגב: לי *היו* ידועות אפשרויות נוספות - אבל כרגע הזיכרון נח.) --- 2. ניתוח טקסט: (ייתכן שהניתוח מיועד לתלמידי תיכון.) --- 3. תקציר, ניתוח, הכוונה/הוראה וכד' לבתי"ס תיכוניים: http://www.knay.alona.k12.il/SiteFiles/1/110/847.asp (למקור יצירתו של ש"י עגנון.)http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mabua/lemakor1-2... (תקציר, כלי ניתוח, ניתוח.) --- ברור שיש עוד. אלא ש- לי, אישית, אין זמן רב. ממש בקיצור: אין לי כל כוונה להמעיט בערך מאמרך. ובכל זאת: כשקראתי את כל התגובות (רק עכשיו, נכון, ובמהירות, נכון), הבנתי שאכן, קיים מאמר שלם. למרות זאת, ולמרות פניות ובקשות של מתדיינים שונים, לא העלית אותו. חבל. ובנוסף: ...לא ברור לי בדיוק מה ביקשת *להדגיש* במאמרך. אבל אחרי שרחל פ. הצביעה על מידת ההשקעה שלה עד שזכתה לקרוא תגובה משלך (תגובה 439671), ברור לי שסיכויַי אפסיים. (חבל, + כאמור, לא נורא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה להערה: "...לא ברור לי בדיוק מה ביקשת *להדגיש* במאמרך." המאמר מבחין בשלוש תפיסות שונות של המציאות הסיפורית ב"תהלה": תפיסת המספר, הרואה בתהלה מלאך אלוקים. ראייתה של תהלה את עצמה כמי שנתונה בצבת הגורל הנקמני. תפיסה משתמעת, הרואה בתהלה דמות מורכבת, עם רגשות אשמה, אובססיות והדחקות, שמקורן בטראומת ילדות בלתי נשכחת. עיקרו של עניין מתמצה במלים הבאות: "לא דטרמיניזם, לא כפרת עוונות, אלא בעל לא אהוב, אישה המשקיעה עצמה בעסקים ובענייני הקהילה כדי לשכוח אהבת ילדות גדולה, וילדים מנוכרים במשפחה שהכסף יענה בה את הכל. אבל תהלה מדחיקה את האמת המרה הזו, ומוצאת מפלט באיסוף מצוות ובקשת מחילה. אפשר שמוטב כך כשקשה להישיר מבט אל עומק התהום הפעורה." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |