בתשובה לגל אטקין, 04/04/07 16:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קרטר משרטט את ההסטוריה היהודית והציונית "צריך לקחת בחשבון את נסיון העבר היהודי. במשך מאות בשנים יהודים סבלו מכאבים בגלות ורדיפות בלתי פוסקות כמעט בכל אומה שבקרבה הם חיו, למרות תרומתם הבלתי רגילה בכל התחומים החברתיים, יהודים רבים נהרגו או ואחרים גורשו ממקום למקום על ידי שליטים נוצריים." אבל כאמור זה איננו לב הספר, קרי הצגת צידקת הציונות שהתיישבה בא"י, אלא כתיבת דרשה שמטרתה הבאת צדק לפלסטינאים דהיום. כך, בנאום קבלת פרס נובל הוא אמר: "על אתגרים בינלאומיים יש להתגבר בעזרת דגש על השלום, הרמוניה עם אחרים, ובריתות חזקות וקונסנזוס בינלאומי...[במזרח התיכון] מרשם הכי הגיוני לשלום הוא החלטת האו"ם 242. ההחלטה מגנה לקיחת שטחים בכוח, קוראת לנסיגה ישראלית מהשטחים הכבושים, ומקנה לישראלים חיי בטחון בהרמוניה עם שכניהם."* גם חאלידי מתייחס לשורשי המניעים הציונים, דווקא באהדה (רדיפות בגולה, הנאצים) אך הרושם העולה הוא שאין זה אומר שאין למניעים הפלסטינאים תקפות, ואין הם היו אמורים להתנגד מלכתחילה למאמץ הציוני ולמניעי בריטניה שלא לתת להם את שהגיע להם, קרי עצמאות מדינית. לשאר אתייחס אי"ל בפעם אחרת. * "מהשטחים" ולא "משטחים." הראשון הוא הטקסט הצרפתי עכש"י, והשני הוא הטקסט האנגלי. דה פקטו, ממשלות בגין הראו שהן פועלות עפ"י הפרשנות הצרפתית (רב"י). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דה פקטו, ממשלות בגין הראו שהן פועלות עפ"י הפרשנות הצרפתית (רב"י). טוב שציינת מיהו אבי הקביעה הפסקנית שלעיל. עד כמה שאני יודע, ישראל של בגין לא נסוגה מכל השטחים שהיא כבשה מידי המצרים בתמורה לשלום. הנסיגה מרוב שאר השטח (רצועת עזה) בוצעה בניגוד מוחלט לכל פרשנות אפשרית של 242: ללא שביב הסכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסכם קמפ דוויד, בעקבות הסכמי סייקס-פיקו וכל החלטות החלוקה, הגבול המצרי הביו לאומי נשאר בקו רפיח-אילת בערך. בסעיף א' מתחייבות מצרים וישראל להבטיח כינון אומטנומיה ורשות מנהל עצמאי ביהודה, שומרון ועזה. כך שהרמיזה שלך לשרון לא נראית לי בדיוק קשורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סייקס-פיקו התייחסו לגבול פלשתינה-מצרים? חשבתי שרק לגבול פלשתינה-לבנון/סוריה. נראה לי שגבול אילת-רפיח נקבע עוד קודם, בין בריטניה ששלטה בפועל במצרים לבין האימפריה העותומנית ששלטה בפלשתינה. אם אינני טועה, האנגלים הגיעו עם ספינת תותחים לעקבה, והודיעו לטורקים חד-צדדית שחצי האי סיני הוא חלק בלתי נפרד ממצרים. בכל אופן, 242 מדברת על (ה)שטחים שנכבשו ב1967, וזה כולל גם את עזה. בהסכמי קמפ דיוויד נאמר במפורש (לא נרמז, לא דה-פקטו-על-פי-רב"י, אלא שחור על גבי לבן) שתמורת הסכם שלום מלא עם מצרים ישראל *לא* תיסוג מכל השטח שהיא כבשה ממצרים, אלא רק מחלק. בשאר החלקים היא התחייבה להישאר, ולהקים אטוטנומיה לערבים. הניסיון לתלות נסיגה מוחלטת לגבולות 67 דווקא בבגין הוא שגוי אם לא שקרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדה פאקטו מתייחס למעשים אחרי הסכמי קמפ דויד. ישראל עזבה את כל שטח מצרים, אם אתה זוכר את המאבק שהממשלות ניהלו על סימון קו הגבול עם מצרים. עזה לא היתה שטח מצרי אלא שטח שיועד למדינה הפלסתינאית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |