|
קריבו,
דומני שאכן הפעולה הישירה נגד ארה"ב היא שינוי אסטרטגיה על בסיס אותה אידיאולוגיה - הגמוניה איסלאמית בשטחים איסלאמיים.
האסטרטגיה של ניסיון הפלת משטרים ערביים נכשלה משום שנסיונות כאלה דוכאו בכוח ובאכזריות במדינות הערביות. אל קעידה מנסה למוטט את המשטרים הערביים באמצעות פגיעה במשענת האמריקנית שלהם. גם יצירת סכסוך בין המשטרים הערבים וארה"ב תשרת היטב את מטרות אל קעידה. ברגע שמשטרים אלה יבודדו מן המערב הם יבשילו לקראת הפיכה איסלאמית.
עד כה ניסו משטרי המדינות הערביות לרקוד על שתי החתונות, האיסלאמית והמערבית. האליטה השלטונית והכלכלית קיימה קשרים עם המערב אך נתנה יד חופשית לאיסלאם בכל הנוגע לחינוך ההמונים. לפני זמן מה תיאר תום פרידמן מהניו יורק טיימס את הגידול המהמם תוך זמן קצר במספר "המדרסות" (ביתי המדרש האיסלמים) בפקיסטן, מדובר בצמיחה של אלפי אחוזים. התופעה הזו קיימת בכל העולם הערבי.
כידוע לנו ממחוזותינו, חינוך דתי פונדמנטליסטי, אינו מאפשר השתלבות בכלכלה המודרנית, והדבר מביא למצוקה ועוני. מצד שני, הגלובליזציה מביאה לקרבה גדולה יותר בין מדינות ערב למערב, מבחינת המעורבות הכלכלית והתקשורתית כאחת. הן ההתקרבות הפיזית והן הווירטואלית דווקא מדגישות את הפער בין השפע במערב למצוקה במדינות ערב וגורמות לטיפוח שנאת ההמונים למערב במקומות אלה. כמו מצביעי ש"ס עיני התושבים שם כלות למראה השפע המערבי, ומצד שני הם ממשיכים לשלוח את ילדיהם למדרסות. זהו מעגל קסמים הרסני.
פתרון אפשרי לכאורה הוא שמדינות ערב יאמצו את השיטה שבה מקיימת סין יחסים עם המערב. המשטר שם מקיים מגעים כלכליים עם המערב אך באורח מבוקר ביותר. הוא אינו מאפשר מערביזציה פראית מצד אחד, אך מעודד חינוך לפרודוקטיביות כלכלית מצד שני. זהו איזון דק, אך בינתיים הסינים מצליחים לשמור עליו. לא בטוח ששיטה מעין זו יכולה לעבוד במדינות ערב משום שיש הבדל גדול בין התרבות והדת הסינית ובין האיסלאם.
פתרון אחר: מנהיגי מדינות ערב יצטרכו להפסיק לפסוח על שני הסעיפים ולהתחיל לדאוג לחינוך ההמונים שלא רק על ברכי האיסלאם. במילים אחרות, הם יצטרכו להוציא מידי המוסדות האיסלמיים את המונופול על החינוך, ולהתחיל לדאוג שתיווצר כלכלה שתוכל לענות על המצוקה והעוני. האמנם הם בשלים לקבל הכרעה כזו?
בינתיים הם אינם מאותתים שהם מתעתדים לעשות צעד כזה.אולם הסטטוס קוו בין המשטרים הערבים לאיסלאם במדינות ערב לא יוכל להחזיק לאורך זמן. אפשר שמה שמכונה הטרור העולמי אינו אלה התסמין הגלוי של התמוטטות הסדר הישן בין האיסלאם לבין המשטרים במדינות הערביות.
ומה המערב יכול לעשות להטבת המצב מההיבט של החינוך במדינות ערב? כמעט כלום. הרי הדבר מנוגד לעקרון המקובל במערב של אי התערבות בעינייניה של מדינה זרה. מסקנה: הבין לאדניות רחוקה מסיומה גם אם יתפסו את האיש עצמו מחר בבוקר.
|
|