|
(תאלץ להסתמך על ההבנה שלך לגבי איזה אייל אלמוני הוא איזה).
עדיף לחזור לדוגמא הפחות תיאורטית שסיפקת קודם. היא אמנם טעונה, אבל דרכה ניתן אולי להסביר דינמיקות מסויימות:
יש לנו את הפרוטוקולים של זקני ציון. הם משמשים את הנרטיב שכותרתו: "היהודים מנסים להשתלט על העולם." אשר מאחוריו עומד המטה-נרטיב: "*אנחנו* ולא ה*אחר* צריכים לשלוט בעולם. האחר, שבמקרה זה הם היהודים הוא מפחיד ומסוכן." מטה-נרטיב זה משמש אנשים שונים בתקופות שונות (למשל, כת אומת האיסלם בהנהגתו של לואיס פארחאן). אם אתה מאמין במטה נרטיב, סביר להניח שתאמין בכל מה שמאשרר אותו, ותספח אליו בהחלטיות נתונים שאותם ניתן להוכיח (כמו שהרבה יהודים מצאו תעסוקה בהוליווד והגיעו לעמדות בכירות שם. עובדה שקשה להכחיש.) וגם מסמכים מזוייפים (כמו הפרוטוקולים).
בהתמודדות עם מטה-נרטיב שכזה, האתגר האמיתי הוא פחות בהוכחת הפרטים המזוייפים (אם כי מישהו היה צריך להראות מתי נוצר הזיוף שידוע כפרוטוקולים), ויותר בניכוס מחודש של הפרטים שאותם אתה מקבל (למשל: הרבה יהודים מועסקים בהוליווד מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות, ועיסוקם זה אינו מקנה להם רצון או יכולת לשלוט בארה"ב).
אגב, הזמת פרטים בפני עצמם בדר"כ לא תמוטט שום נרטיב. כלומר אנשים המשיכו להאמין בצדקת דרך הציונות, גם כאשר הוכח שזו לא העז הערביה שאשמה בקיומה של השממה. (את הפרט הזה לימדו פעם בבתי הספר בישראל)
בקשר לשאלה אם 'זה מעניין' משמעו 'זה מסקרן אותי ואני רוצה להבין', הרי שכאן יש לך מקרה בו משמעותה של ההצהרה תלויה בתשובה. אם התשובה רצינית ומעוררת מחשבה, הרי שזו אכן משמעותה של ההצהרה. במקרים אחרים היא יכולה להקרא כהקנטה בלבד.
|
|