בתשובה לג. שמעון, 18/11/01 21:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מכיר את הסיפור היפה הזה מצויין, אבל אולי טוב שהבאת אותו לטובת קוראים אחרים. זה לא בדיוק קשור בתהיות שהעלתי, ואת הסיפור הזה אני דווקא יכול להבין. היהודי הדתי חי לפי ההלכה. הוא חייב לדעת כל רגע ורגע איך לנהוג, ואם הייתה מחלוקת בין החכמים שקבעו את ההלכה הייתה חייבת להיות הכרעה ברורה, כדי שזה שחי לפי ההלכה ידע מה לעשות. הוחלט שמקרים כאלה ההלכה היא לפי הרוב (כי באמת אי אפשר ללכת ולשאול את אלהים), וזו החלטה מאד הגיונית. לפי מה יחליטו ? לפי החכם הכי חזק ? אני חושב שאלה שהביאו לנו את הסיפור הזה לא רצו שנאמין שבאמת קרו כל הניסים האלה, אלא להדגיש שאפילו מישהו יחשוב שיש איזה נס או סיוע מסוג זה (וכשיש ויכוח בטח כל אחד ינסה להראות שהנס הוא בצד שלו), הרוב קובע. הייתי אומר שכמעט אין ברירה אלא לנהוג כך, והסיפור בא לחזק זאת, כדי שאיש לא יטעה לחשוב שאפשר לחרוג מכך. התהיות שלי לא קשורות דווקא בקביעת הלכות, אלא בכל מיני פרשנויות של סיפורים במקרא. הפרשנות שהבאתי כדוגמה של הרב אילון לא עסקה במשהו שמחייב באופן ישיר את היהודי הדתי לעשות משהו, אלא יותר כלימוד כל מיני כוונות "עמוקות" שמאחורי הדברים. כאן בכלל לא צריכה להיות הכרעה, וכפי שאמרתי, מישהו אחר יכול להביא רעיון אחר ושני הרעיונות יכולים לחיות יחד. כאשר יש צורך בקביעה ברורה וחדה כדי שהפרט ידע מה לעשות במקרה מסויים, שכן אי אפשר לעצור את מהלך החיים כשמתעורר המקרה הזה, ואי אפשר "ללכת ולשאול את אלוהים" חייבת להיות הכרעה ואפשר לעשות זאת בדרך שכל אחד מקבוצת "החכמים המוסמכים" מביא את דעתו לפי מיטב הבנתו ולבסוף יש הכרעה לפי קביעת הרוב. אבל כשלא נדרשת הכרעה וכל מיני פרשנויות יכולות לחיות ביחד, נשאלת השאלה באמת איך הם יודעים, ולשם מה כל זה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |