 |
|
 |
||
|
||||
 |
הניתוח הנפלא הזה פתח בפניי לראשונה אפשרות להציץ עמוק יותר אל תוך הפנינה הקלאסית ההיא. חבל רק שהוא מסתיים בחטף. נדמה לי שניתן היה להציג את תהילה כמי שנגמלה מצבירת ממון אבל אותה איכות כפייתית נשארה בצבירת המצוות שלה. גם נזכרתי בסיפור קצר אחר, ''מחללת השבת'' של ישראל זנגוויל, אף הוא על יהודיה זקנה הנוטה למות, גם היא קברה את בתה וגם היא רדופת אשמה על ''חטא'' מלפני שנים רבות. שני הסופרים מתארים מתוך חמלה ואהבה טיפוס שהיה שכיח בין נשים יהודיות, שחלק מאתנו, כמוני למשל, זכו להכיר בתור סבתא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבשלום, הלכתי ללמוד פיסיקה בעיקר בזכות "זמן ותודעה" שלך. אז תודה לך מקרב לב. ותודה ליהושוע כמובן על מאמר מרתק החושף רובד עמוק יותר בסיפור. יש לך הארות גם על "פנים אחרות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על תגובותיכם הטובות. ההבחנה שלך, אבשלום, בדבר אופייה הכפייתי של תהלה, נראית לי נכונה ופותחת אפשרויות שלא חשבתי עליהן עד עתה. ברובד הגלוי עוברת תהלה מהפך, מאשת עסקים וחברה מצליחה היא הופכת לנזירת חיים המקדישה את חייה לזולת. ברובד עמוק יותר היא מעבירה את הכפייתיות הטבועה בה מתחום אחד לתחום אחר. אפשר גם שהשקפת עולם דטרמיניסטית היא פן אחר של אופי כפייתי. עניין זה דורש מחשבה נוספת. כיוון שהתייחסת, ליאור, לסיפור "פנים אחרות", חשבתי שיש מידה של דמיון במהלך הנפשי שעוברות הדמויות ב"תהלה" וב"פנים אחרות". תחילתו של התהליך בנפילה כואבת אל ייאוש עמוק. בסיפור האחד מדובר בסילוק החתן המיועד וכל האסונות שבאו אחר כך בחייה של תהלה. בסיפור השני התמוטטות הזוגיות וחיי הנישואים של טוני ומיכאל עד הגירושים והבדידות העמוקה שהם שרויים בה. המשכו של התהליך בעלייה מן התחתית והיאחזות בחיים חדשים, שאמנם הם עמוסי מתחים וחוסר וודאות ורחוקים מאיזון ונחת, אך הם מאפשרים המשכיות ושרידות למרות הכל. מלות הסיום של "פנים אחרות" מתאימות לשני הסיפורים: "...עולם החלומות שאין כל מחיצה מפסקת ביניהם". תהלה ושרגא, טוני ומיכאל, זוגיות שמתממשת בסופו של דבר בעולמות של דמיון וחלום. נדמה שדמיון וחלום יכולים לשמש בסיפורים אלה נקודת משען חזקה מספיק להיאחזות בחיים, למרות הכל. סיום של אופטימיות זהירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הצגת נקודת הראות החדשה והמעניינת. (וגם על הצילום המדהים!) ו- הסיפור העגנוני שעלה לי בראש כמתקשר ל"תהילה" הוא דווקא ב"דמי ימיה"- שאם זכור לי נכון גם בו יש בת שמנסה לתקן שיבושים מדור ההורים, ומצליחה רק לייצר שיבוש חדש (וחמור יותר משל תהילה, שבסה"כ מעשי הצדקה שלה בכל זאת מועילים לעולם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי ליאור תודה על המחמאה. במקרה אני כותב גם היום ספר עב-כרס על תפקיד היופי בהתפתחות הפיסיקה המודרנית ואשמח לקבל הערות על כתב-היד. אמשיך את ההתכתבות אתך באופן אישי. יפה עשתה הצדקת ע"ה שהפגישה בינינו! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |