|
||||
|
||||
פתאום שמתי לב שחלקים נרחבים מהתגובות שהתייחסו למאמר המקורי היו או "מה מאמר כזה עושה באייל?" או הסבר "למה לגיטימי לפרסם מאמר כזה באייל, כי בעצם הוא לא מדבר על אופנה וצבעים אלא על דברים חשובים" ואפילו לא תגובה אחת (למעט האיילה האופנתית שאמרה שאותה ספיציפית זה דווקא כן מעניין) שאמרה "מאמר על טרנדים, ככאלה, יכול להיות מעניין גם מבלי שיהיה קשור לגלובליזציה או להתחממות כדור הארץ". אז הנה אני אומרת. פאנן של מאמר. בלי הצטדקויות ובלי נעלים (כן בירנשטוק, לא בירנשטוק, מדובר בכיעור בלתי נסבל).* *שהולך להעלם בקרוב. איך אני יודעת? כי הסימנים כבר כאן. השלב שבו נכדודתך בת השנתיים מתהדרת ב"נעלים אופנתיות" הוא השלב שבו בהיר ונהיר שהן לא כאן לעוד זמן רב. |
|
||||
|
||||
תודה :-) אני חושבת שהתגובות נבעו מכך שלמגיבים המבוהלים היה נדמה שמדובר ב"מדריך למתלבשת" - בעוד שהמאמר בעצם בא לחשוף את אופני החשיבה וההתנהלות של תעשיית האופנה. |
|
||||
|
||||
ביר*ק*נשטוק. הולך להעלם לא ספק. קרוקס שולט!! |
|
||||
|
||||
התכוונתי לקרוקס, למען האמת. חשבתי שמדובר באותו הדבר. |
|
||||
|
||||
איך אפשר להשוות? בירקנשטוק וקרוק מכוערים בצורות שונות לחלוטין! |
|
||||
|
||||
כל הנעליים היפות יפות באותה צורה, ואילו הנעליים המכוערות מכוערות כל אחת בדרכה שלה. |
|
||||
|
||||
אבל מה שהכי מעניין: כל הפרפרזות על המשפט הזה מתפרפרזות באותה צורה, ואילו משפטים עצמאיים עצמאיים כל אחד בדרכו שלו. |
|
||||
|
||||
העונג כולו שלי . (אם כי טולסטוי עצמו בטח מתהפך עם כל ורסיה חדשה של המשפט האומלל שלו). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |