בתשובה לכליל החורש נאורי, 12/04/07 3:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין את טענתך ואנסה לדייק קצת יותר את התואר "מרקסיסטי". הכוונה כאן אינה למרקסיזם במובן של קומוניזם או סוציאליזם אלא לגישתו של [הכלכלן ו]הפילוסוף קרל מרקס שניתן לפרש את כל מהלך ההיסטוריה במונחים של אמצעי ייצור, כח עבודה וחלוקת ההון. טיעון 2 שלי (שהוא בגדר תובנה שלי ולא עובדה מוסכמת) הוא אכן משהו קרוב מאוד למלחמת מעמדות, אלא שכאשר יורדים לפרטים רואים שזה תאור חלקי ולקוי מאוד. המעמדות בארה"ב ובפרט לענייננו לא היו מתוחמים בקוים כלכליים ברורים. בצפון נוצרה קואליציה של ליברלים, דסנטרים נוצריים, סופרג'יסטיות (זכות בחירה לנשים) ואפילו קפיטליסטים (לפחות חלק מסויים מהם) שהובילו את הקו הגורס שעבדות אינה מתישבת עם חרויות האזרח כפי שנקבעו בהצהרת העצמאות. ההכרה הזו לא היתה נחלתם של אבולישניסטים קיצוניים בלבד דוגמת ג'ון בראון, אלא של חוגים רחבים הרבה יותר. (זכור כי עוד לפני 1860 בוטלה העבדות באימפריה הבריטית וגם בארה"ב (כולה) היה אסור ליבא עבדים חדשים). הקשר של האידיאות הדתיות לכאן הוא שחוגי הקוויקרים וכיתות נוצריות קרובות הם שהובילו את המאבק לביטול העבדות בארה"ב מראשיתו ועמדו באוונגרד שלו (ע"ע ג'ון בראון). בימינו קשה לעיתים לזכור שלא תמיד מתייצבים הקלריקלים בחזית אחת עם הריאקציונרים. העמדה (עד כמה שהיתה בכלל עמדה מגובשת ומנוסחת) של ההמון היא עוד יותר מעניינת. מצד אחד, בדרום, נראה שהיתה נאמנות כמעט מלאה לקונפדרציה. עובדה ידועה היא שבעלי העבדים היוו חלק קטן בהרכב החברתי של הדרום וחלק מן הלבנים היו עוד יותר "עניים" מן העבדים השחורים. מנקודת המבט הזו, מפתיע עד כמה ששו הלבנים הללו להקריב את חייהם על זכותם של אליטות קטנות להחזיק בעבדיהם. מן הצד השני, בצפון, ההתנגדות המאוד רחבה למלחמה היא עניין שאינו במחלוקת. את ההתנגדות כדאי לחלק כך: מצד אחד התנגדות פוליטית של בערך חצי מן המפלגה הדמוקרטית בצפון (ראשי הנחושת) שהעמידו לבחירות של 1864 את מקללאן עם מצע אנטי מלחמתי. מצד שני חברו אליהם פרולטרים (בעיקר אירים-קתולים) ממניעים גם של תחרות על מקומות עבודה וגזענות וגם של התנגדות לגיוס (זהו דרך אגב הרקע ההיסטורי לתמיכתם של האירים-קתולים במפלגה הדמוקרטית עד היום, קנדי וגו'). במשך כל המלחמה היתה עריקות בקנה מידה גדול מאוד, כולל התנגדות מזויינת למגייסים. חלק לא קטן מן המגוייסים בצפון היו מגוייסים בכפייה (האיחוד עבר תוך כדי המלחמה ממצב של צבא וולונטרי למצב של גיוס חובה ע"פ מכסות). ב-1863 פרצו בעיר ניו-יורק מהומות של ממש שהחלו בשריפת משרדי הגיוס והדרדרו לפוגרום נגד שחורים (אאל"ט נשרף בית יתומים של שחורים). היו כ-100 הרוגים והיה הכרח להכריז משטר צבאי ולהביא את המיליציה. http://en.wikipedia.org/wiki/New_York_Draft_Riots#Af... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |