|
||||
|
||||
דוב, ראשית, הבדל יסודי ביני לבינך. אתה עיקבי ודבק בדיעותיך ולא סר מהן לימין או לשמאל. דעותי, לעומת זאת, גמישות הרבה יותר ומשתנות עם המציאות בשטח. לדוגמה, הייתי בעד פשרה מרחיקת לכת עם הפלסטינים עד לכשלון שיחות קיימפ דיויד, והיום אני לא מוכן להתפשר עד שלא אשתכנע שחל שינוי עמוק ויסודי בקרבם, ואני חושב שהדבר ייקח עוד המון זמן. לעניין הערתי המצוטטת בעת הדקות הראשונות לקריסת מגדל התאומים. אכן ברגע הראשון חשבתי ש"יותר החבל ויתנו לצה"ל לנצח". זכור לי שהתלבטתי להרף עין האם להשתמש בביטוי הזה, אך בגלל עוצמת האירוע דעתי לא היתה נתונה באותה עת לניסוחים מדוקדקים, רציתי להעביר את דברי בתמציתיות והשתמשתי בסיסמה זו. (אם תבדוק בארכיון האייל, תיווכח לדעת שזו הפעם היחידה שהשתמשתי בביטוי זה.) בכל אופן לא התכוונתי ב"תנו לצה"ל לנצח" למשהו בסגנון של שי כהן, אלא להכרעה כלשהי שתשבור את רצונם של הפלסטינים להמשיך במלחמה/אנתיפדה. התברר שהחבל לא הותר. באותם רגעים ראשונים של קריסת מגדלי התאומים לא הבאתי בחשבון עוד הרבה גורמים אחרים שהתבררו כמשחקים תפקיד. כנראה שנביא אני כבר לא אהיה. אני כמובן מסכים אתך שאין פעולה כרגע שנוכל לבצע שלאחריה נוכל לשכון לבטח - לא פעולה מדינית ולא פעולה צבאית. מתברר שבעידן המלחמה הפוסטמודרנית אפילו האמריקנים לא יכולים לשכון לבטח. הדו-שיח שניהלתי עם פרופ' גריי עזר לי להבין טוב יותר מדוע "צה"ל אינו יכול לנצח", או אם אשאל ממך לרגע את דימוי "הפיל והעכבר" החביב עליך, הבנתי טוב יותר מדוע הפיל לא יכול להכריע את העכבר. מצד שני, אין זה אומר שהפיל צריך להרים ידיים, הוא צריך להשיב מלחמה שערה. המשפט הזה נשמע כל כך מוזר, "פיל משיב מלחמה שערה לעכבר", זו כנראה אחת המוזרויות שמייצרת המלחמה הפוסט מודרנית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |