בתשובה לכליל החורש נאורי, 07/04/07 12:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי מה זה "כבוד המשפחה", אבל אם בכל זאת הבנתי משהו, הרבה פעמים זה לא בגלל ה"כבוד" אלא בגלל הרגשות של המשפחה. אל תשכח שישנן משפחות שבהן הסבא והסבתא הם ניצולי שואה שדאגו למול את ילדיהם בתנאים-לא-תנאים, ממש כמעשה גבורה וסיכון נפשות, ועכשיו הם פורצים בבכי, בדמעות, רק מהמחשבה שנכדם "לא יהיה יהודי". ו"לא יהודי" - זו בשבילם המשמעות היחידה, המדוייקת והמזעזעת של אי-מילה. במקרים כאלה, האם, לדעתך, זהו עניין של "כבוד", או שזה משהו הרבה יותר עמוק שקשה מאוד ושובר את הלב להתעלם ממנו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש במונח ''כבוד המשפחה'' בשביל לרמוז להשוואה לרצח על חילול כבוד המשפחה בקהילות ערביות שמרניות. גם שם הייתה הגנה בחירוף נפש על כבוד המשפחה, תחת כיבוש ודיכוי, ותנאים לא תנאים, והם פורצים בבכי, בדמעות, רק מהמחשבה שהנכדה לא תוכל להתחתן בתולה, או מכך שהיא בכלל נמשכת לנשים, וכן הלאה. בריאותו הפיזית של הנכד דוחה את רגשותיהם בעיני, כמו שחייה של הנכדה דוחים את רגשות משפחתה. אגב, אני מופתע מכך שלקח כל-כך הרבה זמן עד שמישהו הכניס את השואה לדיון על מנת לנסות ולסגור אותו. השואה היא כלי נוח לסתימת פיות, בדרך כלל, אבל אני אאלץ לאכזבך ולפתוח את פי (או, יותר נכון, להמשיך ולהפעיל את אצבעותי) אף-על-פי-כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכנסתי את השואה מתוך כוונה לסתום פיות אלא מתוך היכרות עם ניצולי שואה שמה שמחזיק אותם בחיים זו ההיאחזות בזכרונות רגעי האומץ שלהם מאותה תקופה. לא ברור לי מה קרה לך דווקא בדיון הזה, מכל הדיונים האחרים, ומה פתאום התוקפנות הזאת והבטחון הזה שאתה יודע הכל על אנשים שאין לך מושג מיהם ואיך מתנהלים והתנהלו חייהם ומה הנסיון שלהם ומה הכאבים של המשפחות שלהם. מה המיליטנטיות הזאת שקפצה עליך פתאום? ועוד משהו, ואתה בטח תיכף תגיד שגם זה נועד לסתום פיות אבל זה ממש לא - ההשוואה בין דמעותיהם של אנשים מן הפגיעה במסורת השמירה על הבתולין לבין דמעות אנשים שעברו שואה - לא "השואה", כמושג שנוח להשתמש בו בבתי הספר ובמסעות לפולין, אלא שואה אמיתית שאנשים עברו בחייהם האמיתיים - גם היא, כמו כל התגובה שלך, מאוד לא לעניין. עובדתית, גם אצל היהודים, שני דורות אחורה, הבתולין של הבת היו חשובים, אבל עובדה היא שהם לא מזדעזעים מהחופש המיני הקיים היום ומביתוק הבתולין שלא במסגרת הנישואין - במידת הזעזוע הנוראה שהם מזדעזעים מאי-מילה. זה אפילו לא מתחיל להתקרב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |