|
||||
|
||||
השאלות והקביעות שלך אומרות שזו אולי הפעם הראשונה שאתה נפגש בניתוח הבלבני, או שמהפעמים הקודמות התקבעה לך דעה שאין לה קשר למה שהניתוח באמת מבוסס עליו, ולכן אתה יוצר הרבה אנשי קש שאתה תוקף לחינם, כמו גם הרבה הנחות אחרות שאינן מדוייקות: 1. הרמטכ"ל ידע פחות או יותר לאן צה"ל הולך, כי הוא כיוון לשם, וקיבל גיבוי מלא מהרה"מ. הוא אף דאג למנות את סגנו הנאמן כשליחו המיוחד בפצ"ן, כדי שהאלוף ה"סורר" שם לא יפשל ויתחיל במהלך קרקעי מוקדם מדי, או חס ושלום יגרור את הסורים למלחמה. מבחינתו זו לא היתה תבוסה. הוא גם לא רצה להתפטר, מאחר ולא הרגיש אשם, עד שאולץ לעשות זאת בשל חוסר גיבוי ולחצים מתוך המערכת ומחוצה לה. 2. קולו של פרס נשמע לאחר המלחמה, וזה אומר שאם הוא אמר משהו לפני המלחמה, הוא אמר את זה כל כך בשקט, שרק הוועדה שאחרי המלחמה הצליחה לקלוט את הלחישה. זו לא ממש יציאה חגיגית כנגד המערכה. 4. אני לא מאמין שפוליטיקאים משקרים כל הזמן. אני מאמין שהם לא מחוייבים לומר את האמת כל הזמן, או למסור עובדות. יש הבדל גדול מאוד. פוליטיקאים פועלים הרבה דרך עיצוב תודעה ודעת קהל, ולכן הם דווקא חייבים לבצע "שטיפת מוח" בעד הדברים הנכונים, וזה המקרה בדבריו של אולמרט על הלחימה (למרות שכאן הוא אומר כמובן חלק מהאמת ולא את כולה, מטעמים מובנים). |
|
||||
|
||||
1. לא הבנתי כלום. מדוע מבחינת הרמטכ"ל לא הייתה זו תבוסה? מהם היעדים שרצה להשיג? (קח בחשבון שהחיזבאללה כבר שוב מצויד כמקודם ומעלה). 2. פרס *לא* אמר כלום לפני המלחמה: הוא הודה בזה. אבל לפי התיאוריה שלך, עד כמה שפרשת אותה כאן, הוא ופרץ היו צריכים שניהם לדעת ששניהם מתנגדים למלחמה, לא? 4. האם אולמרט אומר כאן אמת כלשהי? הרי אפילו בסביבתו הפוליטית שאין לה נגיעה ממשית לדיבור של אמת, הוא תמיד היה שקרן כרוני. |
|
||||
|
||||
1. לא ארחיב מעבר לתגובה של ערן. 2. לא רק הם היו נגד המלחמה כפי שהתבצעה. גם הרבה בדלנים אחרים, כמו מופז ודיכטר. אלא מה? הם לא היו יכולים להיות קולניים בנושא בזינוק למלחמה (ולא אחזור שוב על ההסבר למה, כי זה באמת מתחיל לעייף), והם קיוו גם כאן להפיק את המירב - קרי, ניסיון למחוץ את החיזבאללה באופן מסיבי יותר מאשר התוכנית האווירית של אולמרט-חלוץ, דרך מבצע קרקעי מלא כבר בהתחלה, או דה-קפיטציה של החיזבאללה. גם זה לא הלך: העליונות של אולמרט וחלוץ במאבק זה הביאה לניטרולו של אדם, עיכוב בגיוס המילואים ואי הכרזה על מצב חירום. 4. קשה לי להתמודד עם "תמיד היה שקרן כרוני", כי יש לי הרושם שעברנו יותר מדי למישור האמוציונלי. |
|
||||
|
||||
2. חבל מאוד. 4. אין כאן שום דבר אמוציונלי. |
|
||||
|
||||
4. אולי לא, אבל הסגנון רומז לכך (עיסוק בצד שלילי של תדמית במקום במהות). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |