בתשובה לאסף ארצי, 26/03/07 13:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מוותר על משהו שאתה פחות רוצה בשביל משהו שאתה יותר רוצה, זה רווח מושלם. לא לוותר על כלום בשביל לקבל משהו שאתה רוצה זה כבר לא רווח אלא זכיה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה הוא רווח לא מושלם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רווח מוטל בספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אדם שמקבל החלטה שונה *מבחירה חופשית* - למשל, ליסוע לאפריקה להאכיל רעבים - מתוך כוונה *להרגיש שלם עם מצפונו*, גם ויתר על משהו שהוא פחות רוצה בשביל משהו שהוא רוצה יותר, ולכן גם מבחינתו הרווח מושלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא עושה את זה מתוך כוונה *להרגיש שלם עם מצפונו*, ולא מתוך כוונה *לעזור לרעבים*, אז הוא באמת לא עושה מעשה מוסרי. מצפון אנושי הוא דבר שבדרך כלל קל יותר להשתיק בעזרת שקר עצמי או תרומה קטנה מאשר בעזרה אמיתי לזולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק - הוא עושה זאת כדי לעזור לרעבים. הוא עדיין מוותר על דברים שהוא רוצה פחות לטובת משהו שהוא רוצה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה רוצה היא דו משמעית (והתגובה שלך תהיה תגובת הסיכום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוצגו כאן שתי גישות: האחת בודקת כל פעולה בנפרד, והשניה בודקת את אורח החיים. לפי גישת האייל האלמוני כל פעולה, או הימנעות מפעולה, נובעת מהחלטה (גם מחדל נובע מהחלטה - החלטה לא לעשות דבר. גם היסוס הוא החלטה - החלטה לדחות את ההכרעה). לפי השיקולים מהם נבעה ההחלטה ניתן לקבוע אם הפעולה היתה מוסרית, ניטרלית, או אנטי מוסרית. פעולה מוסרית היא פעולה שנועדה *רק* לעזור לזולת, המבחן הוא הנכונות לוותר על אינטרסים (כסף, זמן, מנוחה...) למען הזולת. פעולה אשר נובעת מכוונה לעזור, אך אינה כרוכה בויתור (שלא לדבר על פעולה המניבה רווח) היא אמנם פעולה ראויה, אך אינה מוסרית (וגם לא אנטי מוסרית, אלא ניטרלית). ההבדל הוא שמצפים מכל אדם שיסכים לעזור אם זה לא עולה לו דבר (מי יכול לסרב ל 'אם אתה כבר הולך לתיבת דואר, תכניס גם את המכתב הזה בבקשה'). אם מישהו פועל לא מתוך כוונה כנה לעזור לזולת, אלא מתוך שכנוע עצמי שקרי (שקרי - נוגד את השקפת עולמו לגבי טוב ורע), גם פעולה זו אינה מוסרית. השאלה החשובה, אם כן, היא לא 'האם האדם מוסרי?' אלא 'האם הפעולה מוסרית?'. רוב הפעולות שאדם עושה הן ניטרליות (או כי אין למי לעזור, או כי ההקרבה הכרוכה בסיוע גדולה מדי, או כי צריך גם לישון ולאכול בין החאיה לחילוץ). אדם מוסרי, אפשר לומר, הוא המקבל את עקרונות המוסר ומשתדל לפעול באופן מוסרי כשהוא יכול. לכן המוסר גם אינו מחייב - כי אדם לא חייב לעזור, וודאי לא חייב לוותר. החברה או החוקים מחייבים פעולות מוסריות לעתים נדירות (כמו סיוע לנפגעי תאונות דרכים), ובעיקר מחייבים הימנעות מפעולות הגורמות לנזק לזולת, גם במחיר מניעת רווח. הגישה שלי מתייחסת לאורח החיים. רוב הפעולות לא נובעות מהחלטות אלא מהרגלים, מאורח חיים שגרתי (וכל אורח חיים, פעלתני ככל שיהיה, נוטה להסתדר בשגרה). אורח חיים מוסרי הוא אורח חיים התורם לחברה, ובכללה האדם הפרטי (כלומר - אדם מוסרי ידאג גם לצרכי עצמו). אורח חיים כזה יכלול פעולות של חסד, והימנעות מפעולות הגורמות נזק לחברה. לרוב מדובר בפעולות קטנות (תרומות לקבצנים, הסעת טרמפיסטים, הרמת לכלוך...) אך העקביות מעניקה להן משקל. כמובן, לא כל הפעולות שאדם עושה שגרתיות. במקרים רבים אדם חורג מהשגרה לזמן קצר, לעתים מתוך תכנון ולעתים בגלל אירוע חריג. במקרים כאלו אפשר 'לשפוט' פעולות בודדות ולקבוע אם הן מוסריות, אנטי-מוסריות, או ניטרליות (בדומה לגישתו של האלמוני). המיוחד בפעולות אלו הוא היוזמה. אדם המסגל לעצמו אורח חיים מוסרי מפתח רגישות לצרכי החברה, רגישות אשר תמנע ממנו להתעלם ו'תכריח' אותו ליזום ולפעול באופן מוסרי במקרה הצורך. המבחן המוסרי, כאשר בוחנים פעולות, הוא הרגישות והיוזמה, ולא דווקא ההקרבה. מוסר כזה הוא מחייב - החברה מעודדת (ולעתים כופה) אדם לנהל אורח חיים מוסרי, גם במובן השלילי - להימנע מלפגוע בחברה, וגם לתרום בדרכו הצנועה (לעזור לזקן שנפל, לפנות דרך לילד על אפניים, לשלוח מכתבי ברכה בחגים, או לפחות לחייך ולהגיד 'שלום' כשהוא נתקל במכרים.) שאלות? כן, בבקשה 'למה תמיד אני חייב לוותר?' האייל האלמוני: די להתבכיין, אתה לא חייב לוותר. אבל אם, במקרה, בדעה צלולה ובבחירה חופשית, יצא לך לוותר על משהו לטובת מישהו אחר, תוכל להתנחם בעובדה שעשית משהו מוסרי. 'אם אני מתנחם בכך, האם זה לא אומר שהרווחתי, ולכן המעשה לא מוסרי?' האייל אלמוני: זה רווח לאחר מעשה, לא רווח שבגללו פעלת. אם לא היית רוצה לעזור היית מוצא תירוץ שהיה גורם לך להרגיש לא פחות טוב, אולי אפילו יותר, כי לא היית מוותר על כלום. 'אני אדם אחראי, שומר חוק וסדר, משלם את המסים בזמן והולך למילואים. האם אני אדם מוסרי?' אסף ארצי: אני לא בטוח. יכול להיות שאתה מסודר וקפדן, כזה שלעולם לא יידחף בתור, אבל אחר כך יצעק על הקופאי כי אין שקיות גדולות. אדם מוסרי עושה גם יותר ממה שהחוק דורש ממנו, ולעתים אף עובר על החוק בגלל המוסר. 'מה בעצם ההבדל ביניכם?' הו, שאלה מצוינת! מבחינה מעשית אין כמעט הבדל בין הגישות. שתיהן מניחות הבחנה מסוימת בין טוב לרע, ומעדיפות שאדם יעזור לאחרים ולא יתעלם מהם, ודאי לא יפגע. ההבדל הוא בדגשים ובכותרות. הבדל חינוכי, אם תרצה. האחד יעודד את תלמידיו להתנדב באפריקה והשני יעודד את תלמידיו להרים לכלוך כשהם הולכים ברחוב. 'אז למה כל הויכוח הארוך הזה? לא יכולת לכתוב את כל זה בהתחלה?' לא. כמה מהטענות לא היכרתי, ולא ידעתי לקשר את הטענות (שלי או של האלמוני) לגישה כוללת. חוץ מזה - נהנתי מהויכוח וגררתי את האייל האלמוני באנוכיות אנטי-מוסרית. 'רק שני קצוות? אין דרך שלישית?' יש עוד גישות רבות - אפשר לטעון שאין ערך מוסרי לפעולות שגרתיות, גם אם הן כוללות הקרבה למען הזולת, כי אדם עושה אותם מתוך הרגל, בהיסח-דעת, ואדם מוסרי חייב ליזום כל הזמן חסדים חדשים. אפשר לטעון שפעולות חד-פעמיות הן זניחות וכדי להיחשב מוסרי עדיף שאדם יימנע מהן וידבוק בהרגליו המוסריים. אפשר לטעון, כמו איאן ראנד ב'מרד הנפילים', שחסדים הם אנטי-מוסריים כי הם מנוונים את החברה. אפשר לטעון שכל רווח לאדם אחד הוא הפסד לאדם אחר (אם קניתי את הדירה הזו, אנשים אחרים יאלצו לוותר עליה) ולכן אדם יגמול חסד אמיתי עם החברה רק אם יתאבד, כי ממילא יש יותר מדי אנשים. אפשר לטעון, כמו הרב אשלג במאמר 'הערבות', שחברה אמורה להגיע לרמה מוסרית שבה כל אדם דואג לזולתו ולכן אף אדם לא צריך לדאוג לעצמו. אפשר לטעון שאדם החושב על מוסריות אינו אדם מוסרי באמת, כי אדם מוסרי יפעל בטבעיות באופן מוסרי, בלי לסגל לעצמו בכוונה אורח חיים מסויים, ובלי להתכוון להקריב למען הזולת. וכו' וכו'... 'אז מי צודק?' אמממ... כן. כרגיל בשאלות מופשטות, קשה להכריע איזו גישה נכונה. יש אנשים או מצבים שבהם מתאימה הגישה הראשונה, וכאלה שבהם עדיפה הגישה השניה. 'האם אתם מוסריים?' אמממ... משתדלים, אתה יודע... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |