|
||||
|
||||
נראה לי קצת מוזר שאתה פוסל מראש את ההתעסקויות (שקיימות) ב"פוליטיקה, מלחמה ושלום" גם בהארי פוטר. ה"הסתגרות בין כותלי בית הספר" רחוקה מלומר שכל מה שקורה שם רלוונטי רק לבתי ספר. וחדי קרן מופיעים טיפה בספר הראשון, וזהו. זו הזנייה? |
|
||||
|
||||
העיסוק בפוליטיקה בסדרת הארי פוטר הוא ברמת הקוראים להם מכוון הספר (נוער). לא חושב שיש מקום להשוות לסדרת אנדר (וההגמון) או חולית או ניסוי דוסאדי. אפשר להשוות לסדרת מלחמת הכוכבים המכוונת אף היא לבני תשחורת. וכמו שכתבתי, לטעמי אפילו היא עדיפה על הארי פוטר. לענין ההסתגרות בין כתלי בית הספר - אם כבר חניכות ומסעו של הגיבור (הפיזי מקביל לרגשי) מילדות לבגרות, אז שיסתובב קצת. החלקים היותר מענינים עבורי בכל תקופות לימודיו של פוטר היו הגיחות ליער. הזניית החד קרן (מסורתית- יצור מיתולוגי פלאי המתגלה למתי מעט בעתים חריגות בחייהם) היא שהוא מופיע בספר בלי המשמעות המסורתית שלו. הנה ילדים- תראו חד קרן. הנה ילדים - תראו דרקון. |
|
||||
|
||||
מה "המשמעות המסורתית" שאתה מעוניין בה, ולמה לדבוק בה לא יוצר קלישאה? וטוב לראות שנסוגת מ"השניה מתמקדת כולה בכמה המבוגרים לא מבינים את הצעירים" אל "העיסוק בפוליטיקה בסדרת הארי פוטר הוא ברמת הקוראים להם מכוון הספר". עוד שלוש-ארבע הודעות ותסכים שהארי פוטר הוא הדבר הגאוני ביותר אי פעם. |
|
||||
|
||||
כדי לא לפגוע בטעם הטוב (שלי) ניתן להשתמש בסמלים חזקים כמו החד קרן או באופים המסורתי שהתגבש לאורך מאות שנים של מיתולוגיה ועוד כמה עשרות שנים של פנטסיה, או עם איזשהו מגע אישי המוסיף לדמות המסורתית איזה טויסט ולא גורע ממנה. הגן חיות שראולינג מייצרת לא מכבד את הדמויות שלהן (דרקון - אז שיהיה חכם, או לפחות שיעשה משהו. חד קרן - אז שיהיה טהור באופן שתורם לעלילה וגיבוריה). גיבורי הסיפור והקורא נחשפים לכל כך הרבה יצורים קסומים, אבל לא מתוודעים להם באמת. הסופרת לא הקדישה להם מקום רגשי, הם רק מוצגים בתערוכה. זה לא שהגריד יגיד - היום אנחנו בשיעור הרביעי שלנו על הגריפון ונלמד על חיי המשפחה שלו. הגריד תמיד אומר - "תראו מה הבאתי לכם הפעם" כאילו לכל יצור מוקדש שיעור בודד. וזה לא שהיא כותבת בחסכנות, הרי את הרבה מאות העמודים של כל ספר לא ממלאת עלילה פתלתלה אלא בעיקר תאורים. תאורי טבע ונוף, תאורי מלבוש והבעות פנים, ובעיקר תיעוד מדוקדק של מעשיהם של הגיבור וחבורתו. אז זהו. ולסיפא של דבריך: אני מסכים שהארי פוטר הוא *מוצר* גאוני. סיפור ? בינוני מינוס. כשהייתי בגיל המטרה של הסידרה קראתי ז'ול ורן. הגיבורים שלו היו משימתיים להחריד ולא היו להם חיים בגלל זה, אבל הוא ידע לבנות סיפור. אולי אני משוחד בכל סיפורי הפנטסיה שכתבו אחרים טוב ממנה, ואם הארי היה ספר הפנטסיה הראשון שלי הייתי חושב אחרת, אבל אני לא יכול לפרוק מעלי את המטען התרבותי שלי כדי לסמלץ את עצמי הצעיר. אני חושב שהיא כותבת בינונית. חרב השאול שולתתתת!!!!1 |
|
||||
|
||||
הסיפא של דברי היה כמובן בהומור; ניסיתי לרמוז שביצעת נסיגה גדולה למדי מהעמדה הנחרצת הראשונית שלך, ודי לי בכך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |