 |
אתה חוזר הרבה על הטענה 'אין עונש מוות לגנבים, ולכן אסור לבעל החווה לירות בפורצים'. אבל יש עונש כספי ועונש מאסר לגנבים, האם בעל החווה יכול לרדוף אחריהם, לאסור אותם, ולהחרים להם רכוש? לא, כי אזרח לא אמור להחליף את המשטרה ובית המשפט. הוא אמור להתלונן, המשטרה אמורה לתפוס את הפורצים, ובית המשפט צריך להכריח אותם להחזיר את הרכוש הגנוב ולהטיל עליהם עונשים נוספים לפי העניין. ואם היה עונש מוות לגנבים? עדיין בעל החווה לא היה אמור לירות בגנבים, אלא להתלונן במשטרה וכו'
לא מדובר על ענישה, העונש הקבוע בחוק לפורצים לא נוגע לעניין. השאלה היא האם יש איום על בעל החווה, והאם מותר לו להתגונן. מותר לאדם למנוע את גניבת רכושו, גם באמצעים שבמקרים אחרים אינם חוקיים. למשל - מותר לו להפעיל את צופר המכונית בשטח בנוי כדי להבהיל פורצים ולגרום להם לברוח. מותר לו גם לצעוק בין שתיים לארבע כדי להזעיק עזרה. מותר אפילו לדחוף שודד שמנסה להיכנס בכח לבית.
מה אסור לעשות? החוק מתייחס רק לאיום מיידי, כלומר - אסור להתגונן באמצעים לא חוקיים מפני איומים עתידיים. אם אתה חושד שמישהו מתכוון לפרוץ לבית שלך, אסור לשבור את רגליו כדי להקדים תרופה למכה. החוק מתייחס רק לאמצעים הדרושים למניעת הפגיעה, ולכן - אסור לעשן במקומות ציבוריים רק בגלל שמישהו שודד אותך. החוק מתייחס רק לאמצעים סבירים. ההגדרה הזו לא תמיד ברורה, מי שקובע מה סביר ומה לא הם השופטים. דחיפה תיראה לרוב האנשים כסבירה, ריסוס פרוע בנשק אוטומטי יראה לרוב האנשים כבלתי סביר. המקרה של דרומי הוא מקרה ביניים. מצד אחד - מדובר בפורצים שכבר נקטו באלימות, באיזור מבודד וחשוך, בקבוצה של ארבעה פורצים (לטענת דרומי, התביעה טוענים שהיו רק שניים), דרומי צעק לעברם (שוב - לטענתו, אל-הואשלה מכחיש) ואז ירה לעבר הרגליים. מצד שני - הוא ירה כמה יריות, אולי גם אחרי שהתחילו לברוח, והרג את אחד הפורצים. השופטים צריכים להחליט מה באמת קרה, והאם האמצעי שנקט דרומי היה סביר, או שהיה צריך לפעול בדרך פחות אלימה כדי להרתיע את הפורצים.
למה בכלל החוק מרשה לו להשתמש באלימות? הרי הרכוש פחות חשוב מהגוף, ודאי מהנפש, וגם קל יותר לפצות על פגיעות ברכוש מפגיעות בגוף (ואי אפשר בכלל לפצות על פגיעה בנפש) בפסק הדין הזה: בסעיף 6. מסביר השופט שפירא את פסיקתו, ומתייחס גם להגנה על רכוש (אם אין לך כח לקרוא את כל הסעיף אפשר להתחיל בפסקה 'אל מול כל נתוניו החיוביים של הנאשם...') הוא כותב שם 'אין מדובר באדם שבנסיבות הענין ראוי להגנה'. ובהמשך: 'הגם ששודד אינו ראוי להגנה קמה החובה שלא לפגוע בחיי אדם, כאשר הדבר אינו הכרחי להגנת הנשדד'. אדם התוקף אדם אחר, מאיים על חייו, גופו, או רכושו, מאבד את זכותו להגנת החוק. זה לא אומר שרכוש חשוב יותר מחיים, זה אומר שהתוקף מפקיר את חיי עצמו.
|
 |