בתשובה למאור גרינברג, 11/11/01 22:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה אינפרה אדום. וחוץ מזה, כפי שקיויתי שתבין קודם, אבל אתה ממשיך בשלך, גם אם היה בתחום הנראה היה צורך לשמור על תנאי מעבדה חמורים ביותר כי כל טיפת לכלוך גורמת לנקודת כשל שהורסת כל צביעה וציפוי דקים. איפה יש לך תנאים כאלה בשדה הקרב ? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, טוב שאני טועה, לא? חוץ מזה, אני מקבל את התיקון בהכנעה ובחיוך. את הווריאציה הלבנה\אדומה על רעיון המראה הוספתי כי חשבתי שתחזוקתה פשוטה יותר - לא אז לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש באינטרנט חומר על מערכת הנאוטילוס ועל הליזר הכימי שבה. קראתי קצת ועכשיו אני יודע יותר. כדי לקבל מושג על מה שקורה שם, ומדוע רעיונות הצביעה והציפוי למיניהם רק יצחיקו את המערכת, כדאי לעקוב אחרי מה שמסופר שם על המהוד (רזונטור), והמראות שבו. המהוד הוא תא אופטי שבתוכו בעצם נוצרת הקרן.יש בו שתי מראות משני צדיו. הקרינה נעה הלוך ושוב ממראה למראה וסופגת מהתווך שמכיל את תוצאות הריאקציות הכימיות (אגב מדובר בגאזים רעילים ביותר אבל גם מאד שקופים וללא לכלוכים ופיח), עוד ועוד אנרגיה. מה שרלוונטי לעניננו הוא שהמראות למרות שהן מאיכות יוצאת מהכלל הן בדרך כלל מקוררות מיים (כמו במכונית), או נוזלי קרור אחרים. למרות שבתוך המהוד הקרן אינה מרוכזת כמו בנקודת הפגיעה אלא רחבה יחסית ולכן פחות ''חמה'' הקרור הזה היה תמיד דרוש, כי די בחלק קטן מאד של האנרגיה שלא יוחזר למרות איכות המראות, ויקלט בהן, בפגיעה בהן, ובפיצוץ כל העסק. במערכת הספציפית הזאת החידוש הוא שהמראות בכל זאת לא מקוררות, כי הצליחו באמצעות טכנולוגיה מתקדמת לייצר מראות בעלות איכות כל כך גבוהה שחלק האנרגיה שהן קולטות הוא אפסי. אבל שוב ברור שמדובר במערכת אופטית סגורה ומבוקרת ולא איזה ציפוי על טיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהידע המועט שלי בנושא (השיעור האחרון בפיסיקה של לייזרים לפני השביתה) אתה מתאר את הרעיון הכללי של הלייזר, שתקף לכל סוגיו, כולל מחזיקי המפתחות בעשרה שקלים, שהוא דווקא עניין מרתק. בסוף הקורס אחזור לכאן אולי, ואם יהיה לי משהו מעניין, אוסיף לרווחת הקוראים הלהוטים. בכל מקרה, אני מתאר לעצמי שההספקים העומדים לרשות המפתחים אינם בלתי מוגבלים, והרף העליון שלהם מתקדם בקצב מסויים, ודי לאט (אחרת, הנואוטילוס היה קיים שבוע אחרי שהיו ממציאים את הלייזר). הרעיון שלך באשר לפגמים הקטנים שיתפתחו לחורים גדולים במעטפת הוא נכון, והוא אכן נקודת התורפה של רעיונות למגננה, אבל די בהשהייה קצרה של תהליך החריכה (אולי) כדי להציל את הקטיושה מגורל אכזר, רק כדי שתתפוצץ מספר שניות לאחר מכן, בשיבה טובה (והאמת שזה לא עניין להתבדח עליו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיות הטכנולוגיות העיקריות במערכות האלה הן כאלה שהגדלת ההספק אינה פותרת אותן. אין איזה חוק שנותן גבול להספק. יש מטוס קטן ויש מטוס גדול ולו זה היה חשוב היו בונים מטוס עוד יותר גדול. אתה רואה רק פינה קטנה של כל העניין ולא יכול להמיש ממנה את עיניך. מכל מקום מה שניסיתי כל הזמן לומר הוא שקרינה שיכולה לנקוב חור בלוח פלדה בעובי כמה מילימטרים, נניח בשתי שניות, תהרוס כל ציפוי או צביעה כזאת שמוחזקים בתנאי שדה, בזמן שלא תוכל למדוד אותו בשעונך, גם אם קבלת אותו כמתנה במבצע המנוים החדש של מפעל הפייס, שאני נאלץ לחזור ולשמוע עליו שוב ושוב כי אני לא מספיק לזנק ולהעביר ערוץ בעוד מועד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא תבין לא נכון, אני לא מתווכח, ובטח לא עם מי שמבין יותר ממני בעניין. אני סתם מעלה השערות, זה נחמד, וזה מתאים יופי לאייל הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום בעיה. זה בסדר גמור. אני מנסה להתייחס כמיטב ידיעתי והבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש - או תהיה - בטח דרך לשגר שתי קרניים באורכי גל שונים, ובעיית הצבע נפתרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בליזר של אלקטרונים חופשיים (http://en.wikipedia.org/wiki/Free-electron_laser ) אפשר לשלוט על תדר האור הנפלט. אפשר גם להגיע לעוצמות מרשימות, והפעלתו ככלי נשק נראית קרובה מתמיד: http://blogs.discovermagazine.com/80beats/2011/01/21... (דגדגן: עזבו אתכם מאיזו קטיושה עלובה, מדובר על הטבעת אניות) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |