 |
כבר בחוק הקיים, הגנה על רכוש נחשבת הגנה עצמית הפוטרת מאחריות פלילית (פירטתי בתחילת השרשור).
החוק מגביל את הפטור למעשה שהיה דרוש באופן מיידי. התביעה נגד דרומי (אני מנחש) נובעת מהחשד שהוא עשה מעבר למה שהיה דרוש. הצעות החוק הראשונות (של אהרונוביץ' וכץ) מנסות להרחיב את הפטור לכל מעשה, בלי לחייב את המתגונן להוכיח שלא הפריז בתגובתו.
שתי בעיות מציקות לי בהצעות החוק:
1. חובבנות\ציניות. ההצעות מנוסחות ברשלנות ובפזיזות, הן כנראה נועדו להשיג כותרות ולהציג תמיכה בחקלאי הנגב, ולא לשפר את המצב הקיים (הבעיה בנגב היא אכיפה, לא חוק). אני משער שבעקבות הקריאה הטרומית יאחדו את ההצעות, ינסחו אותן מחדש, יראו שהן חסרות משמעות ויקברו אותן.
למה שלוש הצעות מדגישות 'משק או בית מגורים'? אם מישהו פורץ לחנות אסור לפגוע בו?
מה ההבדל בין ההצעות של גבאי ושל הנדל? מה הן מוסיפות על החוק הקיים?
למה ההצעה של כץ מתייחסת רק לפורץ כתוקף, ולא למי שנכנס שלא כדין? אם אחד חתך את הגדר והלך הביתה, ואחר נכנס דרך הפירצה, השני לא נחשב תוקף? (השני הוא 'נכנס שלא כדין', ולא פורץ. חוק העונשין, סעיף 405)
2. קיצוניות הפוכה. ההצעות של אהרונוביץ' וכץ גורפות מדי, גם אם החוק היום מקשה על החקלאים להתגונן בפני פורצים (ולא נראה לי שזה נכון), ההצעות שלהם יהפכו כל השגת גבול לסיכון חיים, גם ילדים, גם תועה בדרך, גם מתרים העובר מבית לבית והעז להיכנס לחצר. אני לא חושש שאנשים יתחילו לירות ללא אבחנה, אבל אני מעדיף שהחוק לא ירשה את זה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש