בתשובה לדורון בלוך, 17/02/07 11:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א- כשאתה כותב ספר על ילד הנכנס לפנימיה של 7 שנים ומתמקד בשנתו הראשונה יש לפחות ברקע מחשבות על ההמשך. אולי הדבר לא היה מודע, אבל אפשרי. ב- אתה לא זוכר, אבל כבר בספר הראשון אנשים מתרגשים למראהו של הארי, ומודים לו (כשהוא לא יודע על מה) בנוסף, הערתו של גדי על הסיום המאולץ של המשחק. יש בזה משהו, אולם אני ראיתי את זה הפוך- קשה היה לגמור את הספר בהשמדת גזע, צריך היה להשאיר איזשהו פתח לתקוה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לאנדר - ייתכן, אולם זכור שהסיפור הקצר המקורי נגמר פחות או יותר בדיוק בזה (ושקארד לא תכנן להרחיב או לשנות אותו, כלומר הוא היה מרוצה מהסיום כמות שהוא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א - יודע מה? יכול להיות שאתה צודק. ב - הם לא מסתכלים על העתיד ומצפים ממנו שיציל אותם מכל מה שיבוא בהמשך, כי מבחינתם וולדרמורט מת. הם רואים אותו כמושיע שלהם מפעם, ומוקירים אותו על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הם רואים אותו כמושיע שלהם מפעם, ומוקירים אותו על כך." כמו למשל ב"באפי", פרק שלישי מהסוף בעונה השלישית*, שבו הגיבורה זוכה להכרה והוקרה מצד חבריה לספסל הלימודים, שעד לאותו רגע באמת תמהנו קצת איך הם לא שמים לב לכל הערפדים/זומבים/מפלצות נחש קדומות וכו' שתוקפים את בית הספר חדשות לבקרים, ובעיקר איך ובידי מי הם ניצלים (צ' פתוחה) בכל פעם מחדש. *ולא, למקרה שתהיתם, אין גבול לגיקיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"We're proud to say that the class of '99 has the lowest mortality rate of any graduating class in Sunnydale history."
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |