בתשובה לדורון בלוך, 15/02/07 15:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אני חייב לחלוק עליך( מן הסתם), לדעתי הדמיון (מקרי או לא) בעניין סדנת הלחימה ממש זועק. גם אם לדעתך בכל ספר המתאר "משחקי מלחמה" של ילדים יהיו סצנות כאילו (יש לך דוגמאות אחרות?), אין זה גורע מהדמיון בין המצבים. אולי ברור לך שבכל משחק מלחמה חייבים "לשתק" את היריב. לי זה לא ברור. עצם העניין שבשני הספרים התפתח באופן טבעי הצורך בהתארגנות "חוץ קוריקולרית" כזאת אומרת דרשני. מוזר גם שאתה מבקר אותי על כך שאני מצביע על דמיון בין "המשחק" לבין קווידיץ (האם גם משחקי קבוצה הכוללים תעופה מקובלים בכל ספר ילדים?) ואז גם תוקף אותי על שאני אומר שהדמיון מעט מאולץ. הקרולציות ה"מצחיקות" אינן בין קווידיץ לבין "המשחק" אלא לבין הסדנה למלחמה בכוחות האופל, לבין סדנת המשחק של אנדר. אני גם לא מבין בדיוק איך אתה יכול לטעון "יש המון דברים שדומים בין הסדרות" ואז "אין להם במשותף הרבה מלבד דברים מקריים". גם דברים מובנים מאליהם צריכים לפעמים להאמר, ולפעמים דברים שהם מובנים מאליהם הם כאלה רק *אחרי* שהם נאמרים. בעניין ה"מנהג" לגבי הספויילרים, תצטרך לשאול את המערכת, אני לא מכיר אותו. לדעתי זה "מובן מאליו" שמאמר שעוסק בספר גם יחשוף פרטים על הספר ( אגב, אילו פרטים חשובים "הפוגעים לחלוטין בחווית הקריאה" נחשפו?). בכל אופן, אם המאמר הזה הצליח להרגיז אותך מספיק כדי שתגיב בפעם הראשונה באייל, גם זה משהו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה אומר שאצל אנדר המשחק הוא "חוץ קוריקורלי"? הרי האימונים הם חלק בלתי נפרד משגרת החיים של הילדים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מדבר על האימונים ה"פרטיים"/"עצמאיים" שאנדר וחברים ארגנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו לא היו אימונים ''פרטיים'' במובן של ''אוסרים עלינו להתאמן אז נעשה את זה בכל זאת'' אלא במובן של ''מפציצים אותנו בקרבות קשים, אז בואו נעבוד שעות נוספות עם החבר'ה הכי מוכשרים''. אני לא מוצא דמיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק ככה, נכון? המפקד של אנדר לא נתן לו להתאמן עם שאר הקבוצה, והוא הבין שהכישורים הללו יחסרו לו בהמשך. הוא החל באימוניו הפרטיים (אגב, שים לב להבדל בין חוץ קוריקולרי לבין "חוץ קוריקולרי") על אפו וחמתו של מפקדו הישיר. נדמה לי שלמרות ההתנגדות של המורה ההיא ( ששמה ברח ממני כרגע) האימונים של הארי זכו לברכתו השקטה של דמבלדור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמברידג'. האימונים של הארי (ככל הנראה) לא היו ידועים לדמבלדור, אבל כשהוא גילה על קיומם הוא הגן עליהם בצורה, אה, פעלתנית מאוד. כשאתה אומר "אימוניו הפרטיים" של אנדר, על מה אתה מדבר? אני חשבתי שהכוונה לאימונים שהוא ניהל עם בין והחבר'ה. זה מה שקורה כשאת הספר קראתי מזמן, ואת הסיפור הקצר (שבו לא מסופר על אנדר לפני שקיבל צבא) לא מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, הרעיון של התארגנות חוץ קוריקולרית נובע מכך ששתי הסדרות משתמשות בשתי 'עלילות מכוננות' קלאסיות: הראשונה היא עלילת 'המשיח הילד' או 'המשיח התמים' שעובר אימונים להציל את העולם; כבר כתבו לך שזוהי עלילה קלאסית עוד מימי ישו ולפני כן, ומהווה בסיס לעוד שתי סדרות קלאסיות, "מלחמת העולמות" ו"מטריקס". הז'אנר השני הוא ספרי הפנימיה/בית יתומים, ז'אנר בריטי בעיקרו, המנצל את אי-קיומם של הורים כדי ליצור עולם של ילדים, בו 'הטובים' נאבקים נגד 'הרעים' בעוד המבוגרים נוטים להיות אפאתיים במקרה הטוב וסתם מרושעים כלפי הגיבור במקרה הרע. כשמשלבים את הנחות היסוד של שני הז'אנרים האלו מקבלים מיידית את המסקנה שעל ה'משיח-ילד' שלנו למצוא דרך לעבור את האימונים הנדרשים לו שלא דרך הממסד האפאתי/עוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מלחמת העולמות"? הכוונה ל"מלחמת הכוכבים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם ''חולית'', לצורך העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שני הסיפורים ( לצורך העניין אתייחס לכל סדרת הרי פוטר כעלילה אחת ואסתכל בעיקר על הספר הראשון בסדרת אנדר) הם גם סיפורי חניכה, ואנו גם מצפים לראות מרידות כנגד הסמכות. רציתי להראות שההתארגנויות הללו היו מאוד דומות עלילתית(בעיני, גדי, בעיני). אגב, מבחינה מסויימת הסיפור של אנדר הוא אנטי-חניכה. השבירה הנפשית <ספויילר ספויילר ספויילר> של אנדר בסוף הספר היא כזאת שנראה שלעולם לא יוכל להתאושש ממנה. לדעתי הספרים הנוספים בסדרה אינם כלל על אותו "אנדר" אלא על דמות אחרת באותו שם1. מה שקוסם לקורא בספר הראשון, ההתמודדות של נער עם ממסד אטום וסביבה אטומה, כבר לא קיים בספרים הבאים. מה שאנדר הנער עושה בעזרת תושיתו בספר הראשון אנדר המבוגר עושה דרך נאומים משמימים וניסים טכנולוגיים לא מתקבלים על הדעת בסיפרי ההמשך. אין כמעט שמץ של אנדר הצעיר בסיפרי ההמשך. אינני בקיא במכלול היצירה של קארד, אבל בסדרת אנדר הוא במיטבו רק כשהוא מתאר נערים ונערות צעירים. 1 ג'יימס ג'ונס כותב בהקדמה ל "הקו האדום הדק" (אאל"ט) שלמרות שהוא נאלץ <ספויילר ספויילר ספויילר> להרוג את פרואיט בספר הקודם, הוא רואה את הגיבור בספר כאותה הדמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 שורת ה"ספויילר ספויילר ספויילר" שדורון בלוך דיבר עליה, אמורה להיכלל כנראה בפורמט מוכן מראש (למאמרים וכ"ו) או להופיע בעזרת הוראה כלשהי, ועפי"ר בפונט שונה מן הפונט של המשתמש (לא רק בגודל). כאן, במלבני התגובה האייליים, מספיק "ספויילר" אחד כמו שכולם רגילים, ואין צורך ב<ספויילר ספויילר ספויילר> המוקלדים בשקדנות ע"י המגיב עצמו, ולמען האמת זה אפילו קצת מצחיק (למעשה, כרגע עלה בדעתי שאולי עשית את זה קצת כגילוי של הומור?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם זה בעינייך, אבל ''בעיניי'' הוא לא כרטיס ביטוח. אם אני אגיד שבעיניי המתמטיקה מוכיחה שכדור הארץ שטוח, הסיבה שבגללה יתעלמו ממני היא שממילא מייחסים למה שאני אומר חשיבות, בניגוד אלייך. (בקיצור - הערת הסוגריים שלך מיותרת לגמרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן כדאי שוב להזכיר שקארד טוען שהסיבה שבגללה כתב את ''המשחק של אנדר'' מלכתחילה הייתה כדי ליצור רקע עמוק יותר לדמות שהוא רצה להשתמש בה ב''קול למתים'' (ותוארה בינתיים בסיפור קצר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיש דברים שמותר ואסור לכתוב בביקורת, למען יקראו אותה אנשים שטרם קראו הספרים ויקבלו עניין לעשות כן. בעניין הדברים שהורסים: אם אחזור על דברייך, אפשע כמוך :-). מספיק שאומר שאלו דברים שכתבת לגבי הספר השישי. אינני מסוגל לתת לך דוגמאות מספרים אחרים, לא עולות בראשי כרגע. אולם אם נתבונן בכל סוגי המדיות, שבהן יש יותר תכנים אלימים שמיועדים לילדים (משחקי מלחמה), שים לב שברבים מהם יש תעופה, פשוט מפני שזה דבר שמצית את הדמיון (מה אם יכולתי), וברבים עוד יותר - אין מוות. כלומר, הדמויות פוצעות אחת את השניה, ובמקרה הכי גרוע, משתקות, אך לא עד כדי מוות. דוגמאות: רובוטריקים, אקס-מן, פאואר-ריינגרס ועוד. מבלי להכנס יותר מדי לתכני הספרים, אני חושב שבסדרת הארי פוטר, הכל עניין של סדר גודל ופרספקטיבה: - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - ספוילרים - בספר הראשון יש המון אלמנטים ספרותיים ש"נשאלו" מספרים אחרים, והחשוב שבהם: קבוצת ילדים צעירים מאוד (בני 10), מצילה את היום. אולם, אם תתבונן, הם מקבלים מעט מאוד עזרה מגורמים "מבוגרים", וצריכים לפתור את בעיותיהם בעצמם. כלומר כל הפעילות היא "חוץ קוריקולרית". כעת שים לב לדוגמא שהבאת לגבי הספר החמישי, שם אתה טוען הייתה התארגנות "חוץ קוריקולרית" מיוחדת. לדעתי, רק סדר הגודל השתנה, במקום שיהיו רק שלושתם, כעת הם רבים (גם מספר האויבים הפוטנציאלי גדל). מנקודת מבט של ילד: מאיימים עלי, אני מפוחד, לא ניתן לפנות למבוגרים, מסקנה מתבקשת, אם אין אני לי... כך שזה לא מייחד את שני הספרים הללו, אלא התנהגות אנושית, שהיית מצפה לה. "יש המון דברים שדומים בין הסדרות": ברמת הרעיונות הספרותיים: דמות ראשית זכרית, דמות משנה נשית חזקה, ילדים כגיבורים... "אין להם במשותף הרבה מלבד דברים מקריים": התכוונתי, כמובן, לתכנים של הספרים, שאפשר לנסות לקשר ביניהם, כמו: תעופה, הפנימיה, וכד'. כן. המאמר מאוד הרגיז אותי. לא יודע למה. אנסה לקחת את זה יותר בקלות. קראתי את שתי הסדרות כל-כך הרבה פעמים, והתעמקתי לגבי תוכנם ומקורותיהם, שאני מרגיש, ששליטתי בנושא רבה מברוב הנושאים שמדוברים באיל. אני מתנצל על אריכות הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי היה עדיף שתתנצל על הכותרת, אבל ניחא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |