בתשובה לערן בילינסקי, 11/02/07 21:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שלא קראתי את הספר והרושם שלי מבוסס ק ע"ס הכתבה בהארץ. אני תמהה לא על העיתון שש אלי כותרת אלא על זה שלא סייגת את התגובה שלך. ממה שכתוב עולה שטואף די זהיר בקביעתו ומסייג אותה כפי שאמור לעשות הסטוריון טוב: "על סמך קריאת המסמכים המשפטיים הנוגעים לפרש[ת רציחתו של הילד הנוצרי ב 1475], וכן טקסטים אחרים, קובע טואף בספרו שלא ניתן לפסול את האפשרות שההאשמות נגד כמה מהיהודים היו מבוססות." |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי דווקא לסייג, אבל לכיוון השני. הרעיון הזה נשמע לי פשוט מופרך לגמרי, עד כמה שאני מכיר את היהדות. נו טוף, נחכה שמישהו יקרא את הספר ויחווה דעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע עד כמה אכן זה "מופרך לגמרי." ישנם טכסים דתיים בהם יש לדם תפקיד, ביהדות זה מציצה בברית מילה. בכלל, דם משחק תפקיד חשוב בדתות, כמו נידה או קורבנות. האם באמת שחטו ילדים לערבב דמם במצות? זה לא סביר לאוזנינו דהיום, אם כי לך תדע מה עלולות לעשות כתות קיצוניות. אפשר לעשות ספקולציה על עירבוב דם נידה או דם מילה (שנילקחו בצורה לגיטימית) לצורך איזה ריטואל איזוטרי או מיסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לעשות הרבה ספקולציות, אבל, כאמור, מהיכרותי עם הדת היהודית , חוקי הטומאה והטהרה שלה, יחסה לדם בבישול וכו', אני לא רואה סיבה הגיונית לעשות כן. אמתין בסבלנות שמישהו יקרא את הספר ויספר מה כתוב בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהפעולות המתוארות באו ממה שנקרא "קבלה מעשית". הקבלה המעשית היא, כמקובל ב(כמעט)כל העמים ובכל מקום בעולם, אוסף של מסורות עממיות, בלתי דתיות או קשורות-דת, הבאות לטפל בענייני ריפוי מחלות, מציאת שידוכים, התרת רחמים סגורים וכו'. הנוהגים העממיים האלה הם חזקים, לעיתים, יותר מן האיסורים הדתיים. ייתכן גם שהדברים היו מקובלים בקרב קבוצות קטנות מאוד, ודחויות, חברתית. דוגמה המנוגדת לדת ובכל זאת מקובלת - שיטות עממיות "לגרום לאהבה להימשך לנצח", כוללות מספר פעולות הנעשות בדם המחזור - לקחת (טיפה, מספר טיפות, כמות מסויימת) מדם זה ולערב אותו במזונו של הגבר, במשקה שהוא שותה, בקפה שלו וכולי. הדבר הוא אסור בתכלית ע"י הדת, ובכל זאת הוא "מומלץ" ע"י "מומחים" ובעיקר ע"י "מומחיות" לדבר, ונעשה עד היום. לא מצאתי אתר ובו תיאור מדוייק של השיטה, אבל כאן יש איזכורים שלה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך המאמר: "טואף מתאר את מרכזיותו של הדם במסורת חג הפסח. לטענתו, בחלק מהקהילות היהודיות ייחסו לדם של חיות ושל בני אדם יכולת ריפוי והוא מילא תפקיד בטקסים קבליים, בין השאר כדי לעורר תשוקה מינית - וגם כדי לעצור את הדימום המתרחש בעקבות טקס המילה." כלומר, הוא לא מדבר על משהו בשוליים אלא על משהו הרבה יותר קרוב למיינסטרים. האם אנחנו מכירים דוגמאות מההיסטוריה היהודית שאמורות לאשש את התזה לפיה הנוהג הזה היה מקובל ולו רק בשולי הקהילות? אני לא מכיר כזה, ולכן אני מטיל ספק רב בתזה של טואף, ומעדיף להמתין לעדותו של מי שקרא את הטקסט שלו ויכול לחוות עליו דעה. יתכן שמדובר בעוד תדי כ"ץ שלקח לעצמו "חופש יצירה אקדמי" גדול מדי (ראו: טנטורה [ויקיפדיה]). פורום מאגיה בתפוז לא נראה לי כמשהו שמייצג את היהדות או אפילו פן צדדי ביהדות. אמנם יש בעמוד הראשי שלהם כעת מתנוססת שאלה של RainBird על "האם הייתם רוצים גולם? מה לדעתכם דרוש כדי ליצור אחד? ואם כן, האם זה מוסרי?", אבל רוב הדיונים שם (מעיון קצר) אינם משקפים משהו שלהבנתי אפשר לקרוא לו מאגיה ממוצא יהודי. למשל יוהנה30: "רציתי לספר לכם שהכנתי היום בובת וודו יפיפיה של האקס שלי ושרפתי אותה , ובנתיים כלום לא קורה אני מניחה שאנחנו לא אמורים להיות ביחד למרות שאני מנסה גם השבוע איזה מחזיר אהבות" או לחילופין 1ניו: "שמו לגיסתי לטאה מתחת למזרון מה המשמעות יש מושג?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כלומר, הוא לא מדבר על משהו בשוליים אלא על משהו הרבה יותר קרוב למיינסטרים". ראה תגובה 432770 . בהחלט לא נראה לי שיש קשר רב בין הטענות על הדם למצות לבין דבריו של פרופ' טואף, אלא בדמיונם של העיתונאים. טואף איננו מדבר על הפסח, וודאי לא על משהו במיינסטרים, וגם לא טוען שיש הוכחה כלשהי לרצח נוצרים בידי יהודים. הוא רק אומר שמקריאת טקסטים המצביעים על שנאתם החריפה של היהודים לנוצרים אפשר אולי לשער שהיו מקרים כאלה. באופן כללי, נראה לי שקשה מאוד להסתמך על דברי העיתונאים בעניין כזה, ואין לשפוט כלל את דבריו על פיהם. יש לקוות שבשובו לארץ הוא יתראיין כאן בטלוויזיה או ברדיו ונשמע את דעתו הלא מסולפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר, בין השאר כי אינני קורא איטלקית. אבל על פי הפרסומים, כלי התקשורת האיטלקיים ביקשו ממספר היסטוריונים מפורסמים לבחון את העדויות החדשות של טואף. "הספר הוא פירוש מחודש, המבוסס על קריאה אישית של אותם מקורות היסטוריים שהיו מוכרים עד כה", כתבה פרופ' אנה פואה בעיתון "לה רפובליקה". כלומר, העדויות אינן חדשות ומדובר רק בפרשנות סובייקטיבית של המחבר. "מדובר בספר היסטוריה גרוע", טען פרופ' ג'יקומו טורסקיני במאמר ב"קוריירה דלה סרה". "היעדר תשומת הלב של המחבר מרצף אירועים היסטוריים מפתיע במיוחד, אך יתרה מזו מדהימה אדישותו למחקרים שהתפרסמו במשך 50 השנים האחרונות, והיו אמורים לעמוד במרכז הספר הדן בפולחן הרצח" (מתוך: מעריב, 12.2.07). נראה שהאמת היא יחסית ושהאמת העתיקה יחסית עוד יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסיון שלך לשאוב מטקס המילה היהודי שימוש יהודי בדם הוא ספקולציה זולה המעידה על נבערות הדעת. ותסלח לי על הבוטות. איננו מכירים שום טקס יהודי שיכול להצדיק או לעורר צורך בשימוש בדם של נוצרים. פרופ' טואף מתאר את מרכזיותו של הדם במסורת חג הפסח, בעוד שלפי המסורת היהודית יש איסור חמור בתורה לאכול דם של חיות, ולא כל שכן של בני אדם. כאמור, פולחן הדם היחיד במסורת היהודית המתייחס לבני האדם הוא טקס ברית המילה, שאף הוא מופנה כלפי יהודים בלבד. השאלה הנשאלת היא: הייתכן כי יהודים הנוהגים על פי ההלכה האוסרת, הן שפיכות דמים והן שימוש בדם, יהיו כה צמאי דם?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתך האחרונה נשמעת לי רטורית לחלוטין. ע''ע מתנחלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומרוקאים! (עם הקוראים הסליחה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מתנחלים יצא לך להכיר? הם לא צמאי דם. ואני מאמין שכמו בכל חברה, יש בתוכם מספר יחסי של יוצאי דופן שאינם מעידים על הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פרופ' טואף כתב על קבוצות קיצוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. והבעיה מתחילה ברגע שהופכים את מעלליהם לנחלת הכלל, אותו משניאים על הכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה, אבל כמדומני המוהל לא לא אמור לבלוע את הדם. בזמנו קראתי שהלכתית, אם אתה נחתך - אסור לך למצוץ את הדם, וזה דמך שלך. קל וחומר דמם של אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במעריב מציגים את ההסתייגות באופן אפילו קצת יותר חזק (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/542/521.html , לקראת סוף הכתבה): שנאת היהודים לנוצרים באותה תקופה הייתה כזו, שאין להוציא מכלל אפשרות גם אלימות קשה מצדם - אם כי אין כל הוכחה לאלימות כזאת. לא מצות ולא ציפורים. מאידך גיסא, כתוב שם גם שהפרופ' לא מצליח "להגיע" לאביו מחמת מחסומי הקהילה. ואני שואלת, האם לאבא אין טלפון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, האב מסנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אין אלה מחסומי הקהילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, האב הוא חלק מהקהילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיווחים עיתונאיים על מחקרים- מכל סוג שהוא לוקים בדרך כלל בשטחיות רבה. אני מתרשם מחוות הדעת החיובית של הפרופסור שקרא את הספר, שכדרכה בקודש סיכמה העיתונות ספר שלם במספר כותרות. את היחסים המאד מורכבים של היהודים עם שכניהם אי אפשר לסכם בכותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי לשאול, מדוע אתה מפנה אליי את האובזרבציה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיורשה לך. לא זוכר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |