|
אחד הדיונים הלוהטים ביותר בראשית הציונות (אם כי הוא לא כלל שפנפנות פלייבוי, יריות באוויר וכו') היה שפת ההוראה במוסדות האקדמיים הראשונים - הטכניון, בצלאל והעברית. האופציות היחידות שמישהו בכלל חשב עליהן באותו הזמן היו עברית וגרמנית, הראשונה שפת העם העברי המתחדש בארצו, והשנייה שפת המדעים של העולם התרבותי באותו הזמן, ושפת האם של רובם של קומץ האקדמאים היהודים בישראל של ראשית המאה ה-20. צרפתית (שפת הדיפלומטיה) ואנגלית (סתם שפה שולית וחסרת משמעות) כלל לא עלו לדיון. בסופו של דבר, בעיקר בזכות הסטודנטים ותנופת הציונות, נבחרה העברית בכל המוסדות. המונחים האקדמיים הלועזיים באותו הזמן, לעומת זאת, נותרו על טהרת הגרמנית (כולל מונחים שבקריאה היום נשמעים משעשעים למדי - 'קומוניזמוס', 'אנכרוניזמוס' וכו'). בטכניון, שהיה יותר 'מדעי', ועל כן יותר גרמני, כנראה שרדו כמה מסורות המתבטאות במונחים.
|
|