בתשובה לפ.ק., 06/02/07 7:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא חשבתי שהעמדה האישית שלי חשובה - מה גם שהיא לא מאוד מגובשת. העניין הזה, של בעלות על אדמה (או בהכללה אמצעי ייצור) שמצטברת בידי מעטים, מטריד רבים - גם בעלי עמדות מגובשות יותר משלי, סוציאליסטים וקפיטליסטים. אז רציתי לבדוק איך זה עבד בחברות אחרות בהיסטוריה. ונדמה לי שהמסקנה היא שלא היה פטנט יותר טוב. או שהאדמה הצטברה בידי מעטים (כמו אצל הרומאים והאנגלים), או שהאדמה עם האנשים הצטברו בידי מעטים (כמו אצל היוונים והפאודלים), או שהיה רעב שגרם לחברות לעבור לאחת משתי האפשרויות האחרות. באשר לראוי - כמו שעוזי מציע זה עניין למאמר אחר (אולי פעם). נדמה לי שזה לא פשוט וטויינבי הצביע על הדילמה בהשוואה שעשה בין בריטניה לאירופה: החלוקה בבריטניה בזמנו הייתה פחות שוויונית מזו של אירופה ולמעשה "נישלה" וחיסלה מעמד שלם של איכרים קטנים ועצמאיים. לדעתו זו תוצאה (אולי תוצאת לואי) של החוקים "שהפכו את הבריטים לאנשים חופשיים". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערת ביניים: נדמה לי שבתגובה של עוזי יש איזה סרקאזם פוליטי הקשור בדיונים אחרים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא (כלומר, גם, אבל לא רק). מסקרן אותי מדוע ההנחה שמה שנמצא בתוך האדמה שייך לאנשים שהשתלטו על השטח שמעליה, היא כל-כך אקסיומטית במערכת הכלכלית המודרנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך תחלק אחרת - חלוקה בפועל - את מה שנמצא בתוך הקרקע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו שאלה, הכל ילך לממשלה העולמית, שתחלק את המשאבים באופן הוגן ומושכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמדובר בבעלות על אדמה, נדמה לי שתמיד מדובר על מה שנמצא בתוך האדמה. בימים עברו זה היה ''פוריות'' - יכולתה של האדמה להניב מזון. היום זה גם נפט ויהלומים. אבל זה תמיד בא מבפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שההנחה הזו אקסיומטית? במדינת ישראל, למשל, העובדה שאתה בעליו של שטח אינה מקנה לך את הזכות לשאוב נפט אם הוא קיים מתחתיו (או אפילו מים). כל משאבי הטבע הם ברשות המדינה. בדומה לכך, אין לך זכות על עתיקות גם אם הן מצויות בשטח שבבעלותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציג את הצטברות האדמות בידי מעטים כאלטרנטיבה לרעב. אולי יש עוד אפשרות והיא שהרעב היה חלק מתהליך של השתלטות על אדמות, אולי אפילו אמצעי לזרז את התהליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה לא אני, זה טויינבי. כשקוראים את מה שהוא כתב קל מאוד לשייך אותו לצד השמאלי של המפה. הוא מבכה בכאב אמיתי את העוול שנגרם לאיכרים הקטנים שאיבדו את אדמתם ואת אורח חייהם - ונאלצו להיות פועלים שכירים או סוחרי סמרטוטים. ויחד עם זה הוא מעריך שאם זה לא היה קורה, "היה הגידול המואץ באוכלוסייה מסתיים באסון דמוגרפי מסדר הגודל של המגפה השחורה במאה ה-14". אני לא פוסל את האפשרות השניה שאתה מציע. אולי תפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל ליבא תבואה ממצרים לרומא ולמכור אותה במחירי היצף. למשל לדאוג לאיזו שריפה קטנה בזמן המתאים, למשל לבוא אז ולהציע סיוע במחיר שספק אם האיכר יוכל לעמוד בו- הקרקע תמושכן תמורת ההלוואה. אתה יכול להעלות בדעתך כל מיני דוגמאות דמיוניות ואם תתעמק בחומר- לגלות שהדמיון שלך היה קיים במציאות. אם למשל בכפר בו אתה גר ישנם שטחים פתוחים-ציבוריים בהם אתה יכול לרעות את הצאן ו/או הבקר שלך. יום אחד אתה מגלה שמישהו גידר את השטח ודורש ממך תשלום או משאיר אותך בלי מרעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו דברים מכוערים שאין לי ספק שקרו בימים ההם ולא פסקו מאז ועד היום. אני לא משוכנע שאפשר לתלות בהם "אסון דמוגרפי מסדר הגודל של המגפה השחורה במאה ה-14". טויינבי מצביע על מצב כלכלי רחב היקף שקשה מאוד להסבירו רק באמצעות מעשים מכוערים כאלו. הוא אומר שהשיטה שכל איכר מעבד את חלקתו הקטנה (או תלם אחד בשדה הפתוח) הגיעה לתפוקתה המקסימאלית ובכל זאת לא היה מספיק מזון לכלכל את האוכלוסיה הגדלה של בריטניה. הוא גם מבחין שבמחוזות בהן השדות נשארו גדורים עוד מימי הרומים התפוקה הייתה גדולה יותר. מסקנתו היא שקונסולידציה הייתה בלתי נמנעת. הוא מאוד לא אהב את זה אבל סבר שזה היה הכרחי. בכל זאת, לי אין ראיות שהקונסולידציה של השדות בכל בריטניה לא נגרמה כתוצאה ממעשים פליליים, כמו שתיארת. לכן ייתכן שהם באמת הסיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברור שכל מצב בו יעסקו בחקלאות יותר מ-10% -יהיה לא יעיל. החקלאות היא ענף בו החקלאי זקוק למה שקרוי -הון חוזר. הוא משקיע כסף ומקבל את התשלום כעבור שנה. זה ברור שבמדינה בה החקלאות עובדת אך ורק על פי משחק השוק ובלי סיוע ממשלתי שיכול להנתן בכל מיני צורות - ישתלטו מעטים על כל החקלאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה ברור? מוסד שנותן הלוואות לא יכול להתקיים בלי מדינה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להתקיים. במילה "סיוע" אינני מתכוון רק להלוואות; בכל מדינות המערב מתקיימת מידה כלשהי של תכנון והגנה בגלל היותה של החקלאות נתונה לחסדי הטבע. אין כוונתי רק לבצורת. בחקלאות חשופה לחלוטין, מי שאין לו כיס עמוק - יפול במוקדם או במאוחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגליה של הימים שבהם מדובר - לפני ובמהלך המהפכה התעשיתית - יותר מ-10% עסקו בחקלאות. אבל זה לא מה שגרם לחוסר יעילות. חוסר היעילות נגרם מהעובדה שכל איכר היה מעבד חלקה קטנה ולא היה מקום להשתמש בטכנולוגיה החקלאית שהתפתחה אז ואיפשרה לעבד ביעילות גבוהה יותר חלקות גדולות יותר. הרעיון של "יתרון הגודל" ידוע גם היום וגם בענפים אחרים. נקודה מעניינת בקשר לאחוז העוסקים בחקלאות: ליבו של טויינבי ובעצם של כל הומניסט נחמץ כאשר הוא למד על העוול שנעשה לאיכרים הקטנים שנאלצו לעזוב את משקיהם ולהפוך קודם לחקלאים שכירים ואחר-כך לפועלי תעשייה קשי יום. תהליך שפגע ביותר מ-10% מתושבי המדינה. אבל היום, כ-150 שנים אחר כך, העובדה שבבריטניה רק 1.5% עוסקים בחקלאות נחשבת לאינדיקציה להיותה של בריטניה מדינה מפותחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שאי אפשר לנהל חקלאות אקסטנסיבית מודרנית ברצועות קרקע קטנות ומפותלות. עדיין יש הרבה מקום לפעילות של חקלאים קטנים בגידולים אינטנסיביים- בהרבה מיקרים הם יותר יעילים מתאגידים גדולים; במציאות הקפיטליסטית הם יכולים לשרוד רק בקושי בגלל הצורך בתזרים מזומנים קבוע. הנושא שהבאת הוא אמיתי ובסיסי מאד ונוגע לגבולות חרות הקניין. האם יש גבולות למימוש חרות הקניין על משאבי הטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקושי בתזרים מזומנים קבוע במציאות הקפיטליסטית? יש הלוואות, יש ביטוח, יש מסחר עפ"י ערכים עתידיים (שמבטיח תמורה קבועה מראש). יש אפילו ארוחות חינם - חקלאים לא טורחים לבטח את עצמם אבל מקבלים פיצוי מהקרן לנזקי טבע או איך שלא קוראים לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתן לך דוגמא של גידול כותנה לפני 30 שנה (בעמק בית שאן). אתה מעבד את האדמה בסתיו ובחורף, משקה בחורף כדי להכניס מים לעומק המתאים, מרסס ומטפל בעשבים, זורע באביב, משקיע בהשקיה, ריסוסים ועוד עבודות -כל זה עולה המון כסף. קוטף בסתיו ומקבל מחיר על פי הבורסה בלונדון. קל מאד לראות איך כל שיבוש קטן- כולל נפילת מחירים- מפיל אותך אם אתה ניצב לבדך מול השוק, במיוחד אם אתה מתחרה מול חקלאים שאינם ניצבים לבדם מול השוק. אינני יודע מה הניסיון והידע שלך בחקלאות ובכלכלה חקלאית חוץ מקריאה בעיתונים; אם אתה בעד דרווין בחקלאות אז אתה צודק. נכון שיש תירס שגידולו נמשך שלושה חדשים אבל יש גידולים ארוכים שדורשים גב פיננסי באמצע הגידול. אולי אתה מציע לקנות ביטוח מחירים וביטוח מפני החלטות ממשלתיות מסויימות ומפני עליות מחירים חריגות ועוד כיד הדמיון הטובה מימון ביניים באמצעות הלוואות. תאר לך מה קרה להלווה כזאת שלקחת ב-1984. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, בעקרון אתה יכול להגן על עצמך מפני סיכונים כמו ירידת מחירים, בצורת, קרה וכיו"ב. נגד החלטות ממשלה די קשה להתגונן, שכן אף חברת ביטוח שפויה לא תסכים לקחת על עצמה סיכון כזה, אבל זאת לא בעיה ספציפית של החקלאים. תאר לך מה קרה למי שבמשך שנים ארוכות שילם מס הכנסה גבוה על שכר עבודה, וגילה שפתאום החליטו למסות את הרבית על החסכונות שלו. דרוין בחקלאות? זה בטח עדיף על ליסנקו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר את ליסנקו אבל אני מניך ששניהם-זה נבלה וזה טריפה. החקלאים הם סוג של עצמאים. בתנאים של ימינו, להיות עצמאי אם אינך איזה מותג ידוע, מסוכן הרבה פעמים כמו להשקיע בבורסה; אם אינך חלק מארגון שמסוגל ודואג להקטין את הסיכונים, אז חייך קשים ומסוכנים. נוסף לסכנות שאתה נתון בהן, אתה גם מוצג כעלוקה ומוצץ את דם האומה על ידי נחמיה שטרסלר. לגבי מיסוי הריבית על החסכונות, מדינת ישראל היתה אחת המדינות היחידות במערב-אם לא היחידה- בה ההון לא היה ממוסה. אז מה אם גובים לך מס מהריבית? מדוע מע"מ יותר מוסרי ממיסוי הרווחים? הגילוי המאוחר החמור יותר הוא שאתה משלם ביטוח לאומי ומפריש לפנסיה ובסוף מקצצים לך את זכויותיך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |