 |
מה אשר שכטר עשה במסתו הוא פשוט מאוד (מבחינת העיקרון, לא הבנתי ממנה יותר מדי אבל גם לא התעמקתי מספיק).
במקום לכתוב שירה חדשנית תוך הסתכנות בבזיון בהווה ובתהילה בעתיד הוא פשוט קיצר תהליכים והסביר את עקרונות שירתו.שימו לב: "עקרונות שירתו" לא את "שיריו". יש הבדל לא קטן פה. למען האמת, אין הדבר שונה מאוד ממה שעשה נתן זך. עד היום ניטש ויכוח האם שירתו של זך לבדה הייתה מחוללת את המהפך שחוללה אם לא הייתה נתמכת במאמרי הביקורת הנוקבים שלו על אלתרמן. ואולי, מי יודע, הייתה ביקורת זו כה נוקבת רק כאמצעי לחולל מהפכה, דבר שאינו קל בכלל.
עד היום אני מתקשה להבין איך אדם שכתב שירים כה עדינים ורגישים כזך יכול היה לכתוב בברוטליות כזו נגד אלתרמן ואף להגדיר את שיריו כ"שד מדדה" (בסיום של זמן וריתמוס).
משוררים הכותבים מסות על שירה אינם נדירים כלל וכלל וראו הסימבוליזם בצרפת, זרמים בתחילת המאה הזו ועוד ועוד.
בקיצור, לדעתי, התוויתם של קוי יסוד חדשים לשירה אינו נוראים כמו הסברת השירים אך פחות טובים מלתת לשירים לחולל את המהפכה בכוחות עצמם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש