בתשובה להעלמה עפרונית, 31/01/07 20:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באמת אף פעם לא הגעת למקרה של אי-הבנה? מצדך או מצדו? אף פעם לא חשבת שמישהו רוצה אותך וטעית בכך או להפך? אני מתקשה להאמין שזה אנושי |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה אף פעם? "עד היום, למעט פעם אחת, כל אדם..." (: יצא לי לחשוב שמישהו רוצה אותי וטעיתי בכך, וגם להפך, אבל לא יצא לי *לצרפת* מישהו עקב הטעות הזו. מעולם לא עמדתי לתומי ושוחחתי עם מישהו ופתאום הרגשתי את לשונו בפי. מעולם לא. האווירה והנסיבות שקדמו לנשיקה תמיד היו כאלו שבהם היה ברור לאיזה כיוון הדברים הולכים וששני הצדדים בעניין. קשה לי להאמין שאני כל כך מיוחדת בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הדברים האלה בכל זאת קורים. לי קרתה פעם תקלה כזאת עם רופא קשיש. היינו מאוד מיודדים, ומה לעשות - מטבע העבודה שלו, גם נמצאנו ממש קרוב, פיזית, ופתאום, במהירות מפתיעה, הייתי מחובקת והלשון שלו היתה בפי. נזפתי בו באיפוק, לא בקשיחות או בכעס כי היינו מיודדים, כאמור, והוא היה קשיש, וליבי לא מלאני. ברחתי משם אל חדרון השירותים ע"מ להרגע, ואני זוכרת שרק אז הרגשתי שאינני נושמת ושחררתי את האויר הכלוא. אני זוכרת גם שחשתי דחיה פיזית חזקה שהפתיעה אותי בעוצמתה (אולי משום גילו המתקדם, אני חושבת שהוא היה מעבר לגיל הפנסיה), אבל מ-מ-ש לא עלה בדעתי שום דבר בנוסח - "איזה מנוול, אני אתלונן במשטרה ואהרוס לו את החיים!". לא זו בלבד, אלא שנראה לי שאם היו אומרים *לו* שהוא עבר עבירה ועשה מעשה מגונה - הוא היה המום ונדהם. אגב, עם כל האי-נעימות של אותם רגעים, ואולי של הכמה ימים שאחרי כן, העניין לא הותיר בי שום טראומה נראית לעין. זאת בניגוד למישהי, מרצה ללימודי נשים ומגדר, שאמרה אתמול באחד המשדרים משהו כמו: "כל הזמן מדברים על מה שעובר על רמון, אבל מה עם החוויה הנוראה שעברה על המתלוננת?!". תגובה 431401 היא נוגעת ללב ומראה שיש בנושא זה נטיות אישיות ומושגים שונים לאנשים שונים, ורגעים של תחום אפור, הפותחים פתח לטעויות מביכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די משוכנעת שעם כל החקירות במשטרה והבלגן הכללי עד סיום המשפט המתלוננת אכן עברה חוויה די נוראה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון, אבל מן ההקשר של אותה שיחה וככל שהבנתי - המגדריסטית דיברה באותו רגע על חוויית הנשיקה עצמה ולא על כל מה שקרה מאז. ועם כל הכבוד, מנסיון חיי העשיר אני יכולה להעיד שבכל זאת יש מדרג של טראומות, מדרג של חומרת מעשים ושונות באופי המעשים. התחככות באוטובוס, מבחילה ככל שתהיה, היא לא כמו נשיקה, ונשיקה אינה שווה לאונס. ואי אפשר לעשות מהכל דייסה אחת גדולה, בלתי ברורה ובלתי מובחנת, כי מן הדייסה הזאת מישהו עוד ייצא נפגע, בין אם עוברי העבירות או הקרבנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשמנית! ש*את* לא תראי את אייקון האירוניה? הריני מזו-זעת! (או אולי, מזוז-זעת...). בכל אופן, לגבי מדרג הטראומות, אני ודאי מסכימה איתך. אגב, גפ לי קרה ששאלו אותי אם מותר, וכו'. אני חייבת להודות שהשאלה עצמה, בלי קשר לרגשותיי שנייה קודם, הורידה לי אוטומטית את החשק... והתשובה תמיד הייתה לא. וגם לי קרה שאנשים ראו אצלי "סימנים" מהרהורי לבם. כולל כאלה שכלל לא הבחנתי בקיומם קודם. אז הבהרתי להם את המצב. באופן הולם למעשיהם בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אהבלה עם קבלות, גם כאן באייל (לא מהזמן האחרון, לשמחתי, כך שלא קל להיתקל בהן). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |