|
||||
|
||||
הרעיון שתשב 'קבוצה גדולה של תלמידי חכמים שיחקרו את המקורות ההלכתיים לעומקם...' אינו מהפכני (במסגרת ההלכה. במסגרת המדינה אפשר לומר שהוא מהפכני.), הוא מציע את חידוש הסנהדרין, כפי שהציע גם הרב מימון ואנשים נוספים. ייתכן שה'מהפכנות' שלו מתבטאת בכך שהוא מצפה מהקבוצה הזו לדון בכל נושא, גם בנושאים בהם יש מקורות הלכתיים ספורים או שאין בכלל, ואף לבטל או לשנות פסיקות ישנות. נדמה לי שגם לזה יש תקדימים. לגבי המאמר - החלק השני כמעט לא קשור לחלק הראשון, וגם כמאמר עצמאי הוא די חלש: הוא תמציתי מדי, אין דוגמאות לחידושים שהוא ציפה לראות בהלכה (לא די לכתוב 'סוגיות של כלכלה, ממשל וחברה' או 'הגדרות הלכתיות ברורות של כל מושגי היסוד של החיים המודרניים...', האם אין בכתביו דוגמאות להגדרות כאלו?). לא כתבת כמעט על היחס להצעותיו מצד רבנים או פוליטיקאים (חוץ מרמז להשוואה בינו ובין הרפורמים). בחלק האחרון אין דבר פרט למרמור ונאצות. במה מתבטאת התפנית בעמדותיו של לייבוביץ'? האם לא התחדש בתפיסתו דבר פרט לאכזבה? |
|
||||
|
||||
(הרעיון כפי שהוא מתואר במאמר. את כתביו של לייבוביץ' אני לא מכיר כמעט בכלל.) |
|
||||
|
||||
בנוגע להערה הראשונה שלך, המהפכנות של לייבוביץ' לא מתבטאת בעצם הרעיון של שינויים בהלכה. המהפכנות שלו מתבטאת ראשית כל בתביעה הנחרצת שיש להחיל את ההלכה על כל תחומי החיים, ושנית בטענה שכל זמן שדבר זה לא נעשה הרי שמצד אחד ההלכה מתנוונת, מאבדת את הרלבנטיות שלה והופכת לקוריוז - ומצד שני מדינת ישראל הופכת למין ישות לא ברורה שאין לה שום קשר ממשי עם העם היהודי ההיסטורי. במובן הזה הוא לא טען שאפשר להכניס שינויים בהלכה או אפילו שרצוי להכניס שינויים כאלו, כפי שטענו אחרים. הוא טען שזו האופצייה היחידה לשמור על המשך קיומה של הדת היהודית ובמקביל גם לקיים את מהותה היהודית של מדינת ישראל. זה גם מביא אותנו אל ההערה השניה שלך, בדבר הקשר שבין שני חלקי המאמר: בשני החלקים בעצם מדובר על תפיסות ציוניות 'אלטרנטיביות'. כלומר, על תפיסות שגרסו שהמושג 'מדינה יהודית' אין פירושו אך ורק מדינה מערבית המתאפיינת בזה שרוב אוכלוסייתה הנה ממוצא אתני יהודי, אלא שצריך להיות למושג הזה גם איזושהי משמעות חיובית: בחלק הראשון הבאתי את רעיונותיהם של אנשים כמו גורדון או הרב קוק שדיברו על מדינה שתתבסס על תרבות יהודית מקורית ובחלק השני הבאתי את משנתו של ליבוביץ', שהאמין שמדינה יהודית צריכה להתאפיין בעקרונות חוקתיים מסויימים שצריכים לעמוד בבסיסה. עקרונות שמתבססים על ההלכה היהודית ושהם למעשה מה שאמור להפוך את מדינת ישראל למדינה יהודית באמת, ולא ההרכב האתני של האוכלוסיה. בנוגע לשאר השאלות שלך, אז לא, לייבוביץ' לא מפרט יותר מדי מה צריך להיות אופי השינויים שאמורים להתחולל בדת היהודית. הוא אומנם כותב קצת על ההיתר לעבודת המשטרה בשבת, על הצורך להתיר נתיחת גופות ועל שינוי מסוים שצריך להתחולל במעמד האישה (בכל התחומים האלה הוא טוען שאי אפשר להתבסס על ההלכה הקיימת מפני שהמציאות השתנתה בצורה כל כך קיצונית עד שמן ההכרח לחוקק הלכה חדשה) אולם ככלל הוא מסתפק בהשמעת התביעה להחיל את ההלכה על כל תחומי החיים ולחוקק הלכה חדשה, מבלי שהוא נדרש יותר מדי לשאלה כיצד תיראה אותה הלכה חדשה. אולי בגלל זה ככל הידוע לי כמעט שום פוסק הלכה - ובטח שלא פוליטיקאי - לא התייחסו באופן רציני לתביעות שלו. לגבי השאלה בדבר השינוי בעמדותיו: טוב, לא רציתי להפוך את המאמר למשהו יותר מדי ארוך, אבל ככלל ניתן לציין 3 שלבים בעמדתו של ליבוביץ' ביחס למדינת ישראל: בשלב הראשון הוא האמין שאכן יש טעם להיאבק על יצירת הלכה חדשה ועל הפיכתה לבסיס לחוקתה של המדינה העתידית. בתקופה הזו הוא האמין שלמדינת ישראל אכן יש משמעות דתית, שכן היא מאפשרת את הרחבתה של ההלכה היהודית והפיכתה למין מערכת חובקת כל כי שהייתה בימי המקרא. זוהי למעשה ההשקפה שאותה הצגתי במאמר וזוהי ההשקפה שבה הוא החזיק עד לתחילת שנות החמישים. בשלב השני, אחרי שהוא היגיע למסקנה שאין סיכוי שחוקי המדינה יתבססו על ההלכה, הוא פיתח עמדה עוינת ביחס למדינה. בתקופה הזו הוא ראה את המדינה - לא רק את מדינת ישראל אלא את המדינה כמושג - כמין רע הכרחי והוא אף האמין שתפקידה של הדת לשמש כמין אופוזיציה נצחית כנגד השלטון. בתקופה הזו (שנמשכה עד מלחמת ששת הימים) הוא קרא מצד אחד לציבור הדתי להציג אלטרנטיבה מדינית וחברתית לציונות בנוסח בו-גוריון, ומצד שני הוא קרא להפרדת הדת מהמדינה, כדי שזו האחרונה תוכל לממש את תפקידה כאופוזיציה לוחמת. בתקופה הזו הוא טען שאם ישנה משמעות דתית למדינת ישראל הרי שהיא טמונה בכך שמדינה זו צריכה לשמש כזירת המאבק שבין היהדות לבין הכוחנות המדינית, כפי שלדעתו ממלכת יהודה שימשה זירת מאבק בין הנביאים לבין המנגנון השלטוני המסואב של המלכים. בשלב השלישי, ממלחמת ששת הימים ואילך, הוא התייאש לחלוטין הן ממדינת ישראל והן מהציבור הדתי. בתקופה הזו הוא טען בכל תוקף שאין למדינת ישראל שום משמעות דתית ולמעשה אין לה שום קשר לעם היהודי ההיסטורי. בתקופה זו הוא דיבר על כך שהעם היהודי הולך ונעלם וכי במקומו מופיע עם חדש, ישראלי, עם שמתאפיין לדעתו של ליבוביץ' ברדידות תרבותית, בכוחניות ובהיעדר מוחלט של מסורת כלשהי. חלק מהשינוי שהתרחש בעמדתו בתקופה זו היה גם השינוי ביחסו לציבור הדתי במדינה: אם בתחילה הוא תלה בו תקוות וציפה שממנו תצמח האלטרנטיבה או לכל הפחות האופוזיציה, הרי שבעקבות יחסם של הדתיים למלחמת ששת הימים ולתוצאותיה הוא שינה את עמדותיו. הוא טען שהציבור הדתי הופך את מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית לאליל חדש ושהוא רותם את הדת לצורך פיאורו של המנגנון השלטוני. מסיבה זו החל מתקופה זו ואילך הוא ראה בגוש אמונים את התגלמות הרוע והוא יצא כנגדם בשצף קצף. במובנים מסויימים אני חושב שהתהליך הזה מעניין כיון שהוא משקף תהליך רחב יותר שעבר על זרמים רבים בחברה הישראלית (בעבר על הציונות הסוציאליסטית והשמאל הרדיקלי וכיום אולי על חלקים מסויימים בציונות הדתית): תחילתו של התהליך בהתייחסות כמעט משיחית למדינת ישראל - התייחסות שמלווה גם בחזון כלשהו באשר לאיך המדינה הזו צריכה בסופו של דבר להיראות - וסופו, לאחר שהחזון האוטופי לא מתגשם, בניכור כלפי המדינה והחברה הישראלית ובראייתן כהתגלמות כל הרע והשלילי שבעולם. |
|
||||
|
||||
לדעתי, אין הכרח לראות את התפניות המדוברות בדעתו של לייבוביץ'. לייבוביץ' חשב כל הזמן שמדינת הלכה "אמיתית" היא המטרה. בשלב מסויים הוא אולי חשב שזו מטרה שקצת (מאוד) קשה להשיגה, אבל זאת עדיין המטרה. הוא יצא נגד כל מי שיצא נגד המטרה הזאת וזה כולל חילונים ודתיים שהוא התייאש מהם. בכל מקרה, כשמדובר באותו אדם כל חלוקה היא סוג-של-קוסמטית כל עוד הוא לא אומר בעצמו "דעתי השתנתה". הוא לא אמר דבר כזה, נכון? |
|
||||
|
||||
אתה מזכיר לי את האנשים שמסרבים בתוקף להאמין שיש הבדל בין כתביו המוקדמים לכתביו המאוחרים של מרקס. אנשים משנים את דעתם, גם אם, ובמיוחד, אם הם לא מוכנים להודות בזה. קשה לשמור על אותן הדעות לאורך עשור אחד, ואילו אתה רוצה שנאמין שלייבוביץ' החזיק באותה החשיבה למשך חמישה ויותר? |
|
||||
|
||||
למעשה הוא כן אומר דברים ברוח זו בכמה מקומות. בספר השיחות שלו עם מיכאל ששר הוא אומר במפורש שעד 67 עוד היו לו תקוות ביחס למדינת ישראל ולמשמעות הדתית שלה, אולם אחר כך הוא כבר התייאש ממנה לגמרי. כמו כן בספר 'יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל' שמביא מאמרים שלו החל מסוף שנות הארבעים ועד שנות השבעים, אפשר לראות באופן ברור את השינויים המתחוללים בעמדותיו שלב אחר שלב. |
|
||||
|
||||
קודם כל: אם אמר אז אמר. אני עדיין חושב שבמצב האופטימלי הוא ראה מדינת הלכה שקמה מכוח חילוני (כוח חילוני שבדתיים, כלומר שהם לא צוו לו). בכל הנוגע ל"יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל": אני ראיתי שם שינוי ברור אחד. בהתחלה יש איזה שהוא דיבור על משטר שהתורה מכוונת אליו, בעוד שבסוף העיקר הוא שהמשטר ינהג כמו שצריך. אבל בכללי, קיבלתי. |
|
||||
|
||||
בספר הויכוחים שלו עם רביצקי הוא באמת נשאל ועונה על זה. הוא בעצמו אומר שהוא ירד מהרעיון של מדינת הלכה בעקבות התנהגותו של הציבור הדתי. אגב, אפשר לשאול איפה למדת (אמרת שאתה תלמיד הרבה קוק לשעבר)? |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שאני תלמיד של הרב קוק. (עניין בעייתי למדי בהתחשב בעובדה שהרב קוק נפטר ב1935). בסך הכול אמרתי שבצעירותי הסתובבתי בין החוגים של תלמידי-תלמידיו של הרב קוק או לפחות כאלה שהתייחסו אל תורתו. ואגב, בתקופה המדוברת למדתי בישיבת ההסדר 'אור עציון'. |
|
||||
|
||||
האאא, אור עציון זה ביישוב שלי. |
|
||||
|
||||
ממה שאני זוכר, הוא תבע לחדש את ההלכה על מנת שתתאים למצב החדש של ריבונות יהודית - הן במישור הפרקטי והן במישור העקרוני. דוגמא מהתחום הפרקטי שהוא הביא (ואין לי מושג אם עודנה רלוונטית כיום) היא למשל לגבי ייצור בטון. ל' מסביר כי מדובר על כבשנים עצומים אשר חייבים לפעול בצורה רציפה, ולא ניתן להפסיק את פעולתם בשבת. אם כך, גרס, על ההלכה להתייחס לעניין - או שמדינת היהודים לא תייצר בטון, או שההלכה תתייחס למדינה מודרנית ריאלית בה יש תהליכי ייצור רצופים. אבל אי אפשר להתעלם מהנושא רק משום שבגולה מעולם לא עלה. במישור העקרוני, העלה ל' טיעונים מעניינים כנגד השימוש ב"גוי של שבת" לעבודות מסויימות. בגולה, ללא ריבונות יהודית, זה סביר. אולם אם היהודים מתיימרים להקים מדינה על פי ההלכה, לא ייתכן כי היא תהיה תלויה ב"גויים של שבת". או שמדינה יהודית יכולה להתקיים ע"י יהודים בלבד, או שלא. אין זה ראוי להסתמך על גוי על מנת להתחמק מהדילמה. בנוסף, יצא כנגד פעולת הצבא והמשטרה בשבת תחת ההיתר ההלכתי של "פיקוח נפש". ל' טען כי פיקוח נפש חל בדיעבד - אם אדם נקבר תחת מפולת אבנים עם כניסת השבת, אפשר לעבוד גם בשבת על מנת לפנות את המפולת ולהציל את נפשו. אולם לא ייתכן לקבור אדם מלכתחילה על מנת שיתאפשר "להציל" אותו בשבת. עקרון זה חל על פעולת כוחות הביטחון. וכי לא ידעו היהודים כי מדינה זקוקה לשרות ביטחון ולמשטרה בכל ימות השבוע? ואם ידעו, איך אפשר לטעון בדיעבד ש"אין ברירה, חייבים משטרה וצבא, פיקוח נפש"? |
|
||||
|
||||
אני זוכרת רק דבר אחד, והוא שבשנותיו האחרונות לפחות דרש לייבוביץ להפריד בין הדת למדינה, בטענה שכל עוד אין הפרדה כזאת הדת כפופה למדינה. |
|
||||
|
||||
את צודקת. כשמביאים ציטוטים מדעותיו של אדם במנותק מהרקע שעליו נאמרו -מעוותים את דבריו. |
|
||||
|
||||
למה מעוותים. לייבוביץ' רצה להפריד את הדת מהמדינה כדי שהדת תוכל להיאבק במדינה, לא? |
|
||||
|
||||
להיאבק? באיזה מובן? לאיזו מטרה? |
|
||||
|
||||
להיאבק במדינה כחילונית, ע''מ להופכה למדינה דתית. כשהדת משמשת פקידה במדינה זאת תהיה צביעות להיאבק בה. |
|
||||
|
||||
לזה לייבוביץ' ודאי לא התכוון, לפחות לא בשנותיו המאוחרות. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שלא בשנותיו המאוחרות. אני לא בקי בדיעותיו לאורך הזמן. אני קראתי את זה במאמר מסוים. |
|
||||
|
||||
כך יוצא כשאתה לוקח דעות שהביע אדם במהלך עשרות שנים ומציג אותן כאילו כולן נאמרו בשנה אחת ועכשיו לאחר מותו. אינך מתייחס לשאלה על איזה רקע נאמרו הדברים;איזו חברה חיה כאן באותו הזמן וכד'. באשר לשאלתך - בפירוש לא. |
|
||||
|
||||
בקטע הזה אני די בטוח שקראתי מאמר ב''יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל'' שאומר את מה שאמרתי בפירוש. כך שהוא בהחלט טען את זה בנקודת זמן המסוימת. סלח לי על שאיני זוכר את המאמר המדויק. הספר לא היה שייך לי והוא אינו לפני. |
|
||||
|
||||
בפירוש כן. ציטוט מתוך תגובתו של המחבר: "הוא קרא מצד אחד לציבור הדתי להציג אלטרנטיבה מדינית וחברתית לציונות בנוסח בו-גוריון, ומצד שני הוא קרא להפרדת הדת מהמדינה, כדי שזו האחרונה תוכל לממש את תפקידה כאופוזיציה לוחמת." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |